בכל יום נזכר במי שהייתי ולא אוכל להיות
מסלק מחשבות ויודע שאין כאן בחירה
מתכווץ שלא עצרתי בזמן, לא אמרתי את המילה הנכונה
מגלה בי חמלה, לפעמים מחלחלת מעט הקלה
שאפשר לאמן את המח, לשנות את התחושות
גם אם הייתי ילד במאה שעברה וננעלה הדרך חזרה
הייתי עומד על המיטה, כחוש וחולמני, מתמסר אל העצב שמגביל כל
תנועה
כשהם צעקו שהאוכל כבר קר, התכסתי בשמיכת פוך כבידה
הצצתי לבדוק אם מחכים לי ולא הרפתי את האחיזה
בכל יום אני נזכר במי שהייתי ולא אוכל להיות
ואי אפשר היה לתפוס את הביקורת ולסגור בתוך תיבה
אי אפשר להפוך רגש שנצרב לרצף של עובדות
אמרת שאם אשלים עם עוד שנה אבודה
אולי ההוה יכאב פחות
אולי אצליח לצאת לדרך חדשה
הייתי עומד על המיטה, כחוש וחולמני, מתמסר אל העצב שמגביל כל
תנועה
כשהם צעקו שהאוכל כבר קר, התכסתי בשמיכת פוך כבידה
הצצתי לבדוק אם מחכים לי ולא הרפתי את האחיזה
ואולי מה שהיה פשוט חסר משמעות
אפשר לשבור את הראש מעצבים, כלום לא מרגיש טבעי
אני לא מסוגל לנסח את הזמן במונחים של דימויים ומילים מופשטות
לא מסוגל להכניס את החיים לתבנית של חריזה, בתים וקצב לירי
ממילא לא ניתן ליצוק תוכן שישבש את המציאות
וגם אם אתנגד לכך, לא אוכל להיות מישהו שאני לא |
