וכשבנינו עובר קו מאוד עדין
אנחנו מנסים לא להתעלם מהפרטים
נשענים לאחור בתחושה של סיפוק
יש לנו דרך ארוכה לעשות
אמרת שכל האנשים עשויים מפס ייצור אחד
ואני חשבתי,
אף פעם לא נהיה קרובים כמו עכשיו
ובינתיים כולם יעזבו, נישאר לבד מול הים
זה מי שאנחנו
זה מה שנוצר מאיתנו
סימנים מוקדמים ילמדו אותנו לטעות
וכשבנינו עובר קו עדין, מנסים לא לחצות
פעם טועים, פעם כועסים
מדי פעם מחזיקים ידיים עד שנרדמים
גם אנחנו מביטים במראה ולא רואים
קמטים, כתמים, שערות לבנות, הכול כתוב על הפנים
אהבנו כשזה היה עוד בלתי אפשרי
המשכנו למרות כל הרמזים
שרדנו את הגשמים והסערות
זה רחוק ממה שהיינו אמורים להיות
את אומרת שאנשים הם פס ייצור אחד
השעמום תקף לכולם
כל מה שמכניסים לפה, נדמה שכבר טעמנו פעם
עכשיו אנחנו אוכלים רק שאריות
גאווה, כבוד, חוויות וזיכרונות
אהבנו פעם, ממשיכים לאהוב
זה יותר ממה שציפו
זה מי שאנחנו, מנסים לשרוד |
