אני חושב שאני עדיין אוהב אותך,
גם כשהלשון שלי עשויה
מפלדה משומנת ושאריות
של אבק שריפה ואני שוב מתעורר
בשעה לא מתאימה, שוב מסתדר
ביישור קו לסריקה, לחפש על השטיח בסלון
שאריות של מוקשים או של אהבה.

אני חושב שאני עדיין אוהב אותך,
כשאני מתווכח עם הקב״ן הדמיוני שלי
הוא מסרב לתת לי פטור מלאהוב אותך,
בסעיף הליקוי אני רוצה שיירשם:
געגוע מדרגה ראשונה,
לאיך שהיינו כשהוא נהרג
אספת אותי. כמו שמרימים
תרמילים ריקים אחרי ירי
במטווח, אי אפשר לדעת מי בדיוק
ירה ומאיזה תרמיל
יצא כדור שפגע, ובכל זאת צריך
להשליט כאן סדר. כזה או אחר.

אני חושב שהשתמשתי בכח סביר
אבל הפרידה נחתמה בשלושה עותקים,
חתמתי על טופס טיולים בנשמה שלך,
החזרתי את הנשק ואת החיוכים, אבל שכחתי
אצלך את הדופק. עכשיו אני מחכה לצו
8, למלחמה הבאה, לתעסוקה מבצעית,
כדי לחזור ולהתאמן בשטחי האש שלנו

אני חושב שאני
עדיין אוהב אותך,  
ברצועת הבטחון של הנפש,
שם אוספים את הכוויות, כמו דפי שחרור של
הלומי קרב,  כשהשמש מאירה עליהם ישירות
הם שקופים, מתקלפים, אולי אני פשוט אוהב
להתגייס, להיפצע, למות ,
כדי להיקבר
אצלך