אחי שוב התקשר ושלח הודעה.
שולח לי רילז על זה שהוא מתגעגע.
כל כמה חודשים הוא נזכר שיש לו אחות גדולה.
שגידלה אותו והייתה מסורה אליו יותר מאמא ואבא ביחד.
שניסתה לחנך גם את ההורים בשביל שיהיה לו טוב יותר.
שהרגיעה אותו כתינוק גם כשהיא בכתה מהריבים שלהם בתור פעוטה.
שנתנה מעל ומעבר בשביל לקבל ממנו בסוף סטירות מצלצלות כשהוא
נשאר לצידם אחרי שהם הרגו את הילדה שבתוכה.

לפני שנה וחצי הוא אמר לי שהוא מתבייש בי ובבחירות שלי.
מי הוא בכלל שירים עליי גבה כשהוא עדיין חי תחת קורת הגג של
אמא.
לא נפגשנו מאז.
הוא הבהיר לי מעל כל צל של ספק שאני לא בסדר עדיפויות שלו בשום
צורה.
העדיף מסאז׳ ולפגוש חברים מהתואר על לפגוש את האחות שהוא לא
ראה תקופה.
ואז במלחמה שאל אם יש לי מקלט באיזור.
אני לא אמורה להרגיש בסיטואיישנשיפ עם אחי.
ממש אין לי זין לזה.

אתה החלטת שלא נהיה בקשר.
אני שיקפתי כבר שכל מה שנשאר לנו זה הטראומה בונד ובגלל זה אין
לי שום סיבה טובה להיות איתך בקשר, אתה לא מוסיף לי לחיים בשום
צורה.
שיקפתי שאם אתה רוצה להיות בקשר זה צריך לבוא מצידך. לא
מצידי.
כי אני זאת שנפגעת מזה בסוף.
יש סיבות מאוד טובות לזה שאני וההורים בכלל לא בקשר ואתה מודע
לכולן.
ובחרת להתעלם מהן.
להתעלם מהלב המדמם שלי.

אתה מוזמן לדחוף את הביקורת שלך אתה יודע לאיפה.
אני לא אמא ואבא שלך יותר. אני לא מחויבת להישאר לצידך לנצח לא
משנה כמה אתה דורך עליי.