פעם, בתקופה שלא דיברתי ותקשרתי רק דרך מכתבים, כשהייתי
באברבנאל, ניגש אליי אחד המאושפזים ואמר לי "איליה, רבי נחמן
אמר שמצווה גדולה להיות בשמחה".
הצורך שלי לנצח בויכוח היה גם אז חזק וכתבתי לו "אבל רבי נחמן
אמר שזה גם בסדר לחוש לפעמים עצובים".
כאן פתאום הוא אמר משהו שלא ציפיתי לו... הוא אמר "נכון, אבל
אדם צריך להנות מהסבל שלו ובכך ייצא שמח בחלקו".
זה התחבר לי עם משהו שהשחקנית יבגניה דודינה אמרה פעם, ששחקן
צריך להנות על הבמה, כי אנשים לא ישלמו כסף לראות אותך סובל -
וגם במחזה טראגי צריך להנות מהסבל. כמו באמנות ככה גם בחיים.

ובנושא אחר, פעם התווכחתי עם מדריך מהדיור שלי על נושא של
נטייה מינית. זה בכלל סיפור מצחיק, כי הוא נהג לקרוא לי "איליה
ההומו" והשתעשעתי מזה, כי הוא לא בא להכפיש אלא רק להצחיק.
אבל אמרתי לו ברצינות שאני לא הומו, אני 90 אחוז סטרייט. אז
הוא אמר לי "איך אתה יודע שאתה בדיוק 90 אחוז סטרייט? אולי אתה
88 אחוז?"
ובאמת, אין לי דרך למדוד בצורה מדעית כמה אני סטרייט, אז מאז
אני פשוט אומר שאני מעדיף נשים, אבל אני לא 100 אחוז סטרייט.

ולנושא האחרון, לא מזמן ישבתי ליד המחשב בדיור כדי לכתוב סיפור
שנגע לדמיון שלי והכי חשוב - לליבי... אחד הדיירים התעקש
להפריע לי וביקשתי יפה שייתן לי קצת זמן עם עצמי. הוא התעקש
לומר לי משהו ובסוף נאלצתי לערב את אב הבית.
אני קצת מופתע, כי חשבתי עד אותה נקודה שאנחנו מכבדים אחד את
השני. ויותר מזה, הוא דתי עם כיפה וציפיתי שיבין שכמו שלעולם
לא הייתי מפריע לו באמצע תפילה, כך אני מצפה ממנו לא להפריע לי
בפעילות המקודשת לי. כן, כן, היצירה היא עבורי כמו תפילה.

חברים, אנא כבדו איש את רעהו ואת העולם הפנימי שלהם!!!