כמה מביך ועלוב להודות
שמעולם לא עזבתי
סדיסט שמכור לטקסים
מתנפץ על דמותך בשעות המתות
מדבר אל הרוח ואין מי שמשיב תשובות
כאב לי לראות את עצמי דרכך
קיוויתי לשיקוי קסמים שיסדר את נפשי הפצועה
כמו בלש מיומן אספתי פרטים כי לא סמכתי
ושתיקותיי כהתרסה היו מבחן
השעון תקתק, מי הראשון שנכנע
צללנו לקרקעית
וגיליתי חלקים בתוכי שלא הכרתי
זוכר את עינייך הקטנות ואיך התעקשת על החופש שלך
זוכר את השביל וריח מתוק של חדר קטן
וכבר עבר עשור
הסחרור הזה משרת את הפחד משינוי
חייב לשחרר, להמציא חוקים חדשים למשחק
רוצה להפסיק להתנצל, לבוא נקי
להיות פשוט אני
צללנו לקרקעית
וגיליתי חלקים בתוכי שלא הכרתי
זוכר את עינייך הקטנות ואיך התעקשת על החופש שלך
זוכר את השביל וריח מתוק של חדר קטן |
