בשכונה בה גדלתי
היו ילדים חזקים ממני
אמיצים ממני
מהירי שליפה
חסרי רסן
שלימדו אותי שיעורים גדולים
שעזרו לי לצוף, אפילו אם בקושי,
באותן שנים מלאות מוות ומחלה

היו מעט שהסכימו
לשחק אתי
ואחד מהם
היה חובש כובע תמיד
מסתיר מאתנו
אבל לא מעצמו
עקב אכילס משלו
חולשה חבויה
גלויה לעין כל
שלא העזנו להכיר בקיומה

אחותו
הכהה ומלאת הצחוק
הייתה הראשונה שהבינה
שיש בי תבונה
ומהירות מחשבה
ובזכותה
הפסיקו להכות אותי
והחלו לשאול לעצתי
ונתתי להם מה שראיתי
וידעתי להיות חכם
כדי לשרוד.

עד היום אני ככה
חכם והישרדותי ומהיר מחשבה.
והכול בגלל ילדה שבכלל לא זוכרת
מי אני
שלעולם לא תבין
מה נעשיתי
ואיך מילותיה, אז,
בשנה לאחר שמת אבי,
במהלכה לקתה אמי בנפשה
נתנו לי
מזוזה
לנשק ולנצור
ואהבתי אותה
בלי לומר מילה
מפוחד מאחיה
ומכותיו הנהדרות


בדרך אל הנשים
אני עוצר אצל המילים
ומחזר אחריהן
אני מאתר בנקל
את הפתח האחד, הנכון,
בלב הגדר המגנה על הכרם
וניתנת לי רשות לקחת
מה שעיניי רואות ורוצות

פתאום אני קר ומהיר
משהו נלקח ומונח לחדרי
תחת דלתי
ולאחר מציאתו ובדיקת תכולתו
אני נעשה משומש ומהוה
עד שאני זורק את גופי
המולעט ממילא
אל קומת הכניסה
של בית מט לנפול
ברובע המהיר ביותר
בעיר חוף שהיא כפר דל
למרות הסחר הער
והיעדר כוחות שיטור
עירניים ומוכנים להשחית

למרות שאינני תמיר ומשורג
או אמיד ונדיב
הרי שהאל חן אותי
בשתי החכמות העיקריות
ובלשון אחת היודעת לנוע
בין שיניים מצהיבות מרוסקות

כאבי לפניי, אני יודע לצוד את מזוני
קודם כל בכוח אמונתי ומחלתי
ורק אם אין בסביבה פקח או סייר
אני מרשה לעצמי לחרוג ממכסתי
ומניח בשקי כל מה שקליעיי
מצליחים לפגוש

חוכמותיי ולשוני ושיני
מביאים אליי, בסופו של דבר,
בשר ציד בשפע
בלי שאצטרך להרחיק לחלקות הגבוהות

ציידים אחרים
שעולה בידי לפגוש במסבאה
או בחדרי אירוח דלים
נותרים רעבים  
במהלך מסע חורף נבזי
המדרדר רבים במחוזותינו
לכדי אכילת מכרסמים וזוחלי נהר

ילדותי
בוערת בי
ומתחננת שאספר בה
וביציאתי ממנה
שנתנה לי גאולה באותיות ותווים
ועונש בדידות והגליה

הייתי הראשון שקרא וכתב
והראשון שאיבד את אביו
והאחרון לדעת
והשלישי מימין ברוב התמונות
שעוד שרדו מאותם ימים
על שפת הים השקט
במדרון ההר ההוא
שלא עזבתי מעולם

היו לי מחנכות תומכות
וספרניות אציליות
ושכנות מתמסרות
וילדות מקהלה שרצו לשיר לי
את כל שירי החג
ואז את המנון המדינה

הייתה לי אם
שנותרה לבדה מול גלי הים
וחיילי האויב
שלקחו ממנה
וצחקו לה ושבו למחרת
כדי לבדוק אם תיעתר שוב
או שמא יצטרכו
לשבות אותה במיטתה

היו לי חבטות בידיים פתוחות
סגורות
מריחות טבק ותבליני מגרב
וחגורת עור נאה
ומוט וילון שבסופו לולאת ברזל
כמה שרק רציתי

ידעתי לספוג את הכאב
ולהנות ממנו
רק כי קיוויתי, כבר אז,
שאוכל גם אני יום אחד
להיות החוק והשוט והשררה

יעידו עליי שונאיי
ואלה שביזיתי ובזזתי
שאין בי שדרה
או חוקי חיזור קבועים
ושכל מה שנעשה לי
נעשיתי
בלי לבחור
או לדעת
או לההין