הנגר הזקן
ממנו אני מסרב ללמוד את המלאכה
מתרה בי
מה שלא ייעשה בידיים מיומנות
לא ישרוד
ואת הלקח
ילמדו רק מושיטי הזרועות
המוכנים להישיר מבט
בזמן ההלקאה והטיפוח

אני מנסר את הלוחות האחרונים מהר מדי
והוא משליך עליי פטיש
ואז אזמל
וסכין משיכה

אין אני מגן על עצמי
אך משום מה
אני מתעקש להסביר לו
שעיקר המלאכה
לעולם תיעשה באחורי הבמה
בין שחקניות לבושות למחצה
בידי שוליות ועוזריהם
מתקיני אביזרים קהים
שנשמתם נמכרה ביום העבודה הראשון

מה שיילקח
ייצרך באחת
בלי תכנון
ומנגנוני הבטחון כבר מוכנים
מעבר לפרגוד הכבד

×××

אולי בכלל לא נמצאת
בעומק התל
ודמיינתי ממצאים
שאינם שייכים לי
ולא רוצים בחזקתי
אחרי הכול

אולי עינייך
היו עוד שקר
כחול זהוב
ערבייה לבנת עור
שעזבה את ההרים
ואת בית הוריה
עבור הגבר הראשון
שהיה מוכן
לשלם את המוהר
ולבתק בהינף
את תמימותך
המעושה גם כך

×××
אהבתך דלה
ואני אוסף שבבים
מרצפת הנפש
כדי לצרוך מנה זעירה
שלא כדי להחיות
לשם שמים ותהום

לו רק היית
פחות אסורה
יותר מגורה
ערה וסתורה
הייתי בא אל המושבה
ומציף את חופך
בגל אחד
של אהבת יתום עזה

×××
במהלך הכשרת מודיעין מסווגת
שפרטיה מוכמנים בי עד היום
נפשי נקלעת
למארב מקרי
של בני שכונה עטויים
המכלים בי
פחד וכאב במשורה

אני נמלט
אל מאפייה חשוכה
וטומן את עצמי
בתוך שק קמח
ומכסה את ראשי
באבק לבן של פת
עד שהפורעים בי
מאבדים את עקבותיי
ומחפשים לעצמם
שה פחות עיקש

ערבי עירום למחצה
מניח בכיסי שקיק זעיר
תוך שהוא נמלט מחיילים כבדים
הדולקים בסמטאות הצרות
בסטאקאטו נהדר


×××

הערב
אחרי שקרא לי
אבא נעלם מדי
טיפס אל הצמרת
ואמר שלא ירד
ואז נאלץ
שוכן העצים הזקן
למצוא נתיב
אל הרך על הענף
ולהשיב אותו
אל האדמה הטובה הגנובה


אנחנו אוכלים לחם חי
ודגים נאים ששליתי
ואז
גבירת הבית שואלת אותי
אם אני אוהב אותה
אחרי הזמן
והמר והמתוק והתפל
וכמה היא מבקשת שאישמר לנפשי
ושאדע שהיא אוהבת בי
ואליי
ודרכי
לא פחות מפעם

אני ממשיך לנשום מעט
ולשלוט בקצב השיחה
לפרקים
בלי להתוודות
או להסגיר מקום מסתור
בעומקה של חורשה
כדי לא לנפץ את המקדש
הרעוע ממילא
בו אנו מתפללים
וחוטאים
ומקיימים את השגרה

יותר מאי פעם
אני מוצא את ידיי
שלמדו את העמל
כותבות לכל הנמענים
בבת אחת

אני מחמש את כנפיי
בריבוי סגנונות ומנחים
ללא חוליות או מעטפת
בדממה
איך וכמה ומתי ועד היכן

משוח בשעוות אורנים
מגולח וזקוף יציבה
ללא אשמה או עונג
ילד בר שהוצא מן החזקה

בקשותיי נענות תדיר
והדברים שאינני מבקש
מוצעים לי
כמנחת מאמינים סמלית

במהלך חופשה משפחתית
בעיר מולדתי
שואל אותי בכורי
למה מתה אמי וכיצד
ומי קבע את המצבה
וכמה פעמים בכיתי עליה ולמענה.

הוא לא משתכנע
מניסיונותיי הלא כנים
להלל את דמותה
להדק את שוליה
להגן על שמה בלי נשימה
ואני נאלץ לשקר
ולהסביר

שחלתה במעיה
ושמתה בשנתה מול ים יפה
של מוצאי שבת קרירים
מול ספינות וענני נוצה
שאלוהים היה זקוק לה
שלקחה גלולה שגויה

אחר כך, לאחת ממחברותיי,
אני מוסר מחדש וביתר שאת
את האמת הרעה
הבנאלית וחסרת האציליות
בפרטיה הקשים
מריח המוות
ועד פינוי המתה המרקיבה
ששכחה להיות אמי
שש שנים ומחצה
לאחר שפלטה אותי באנחה
אל אוויר עוין
וחיי ציד בלתי פוסקים
מלאי זוהמה והונאה
נטולי כל מידה
עזים ונועזים
מועדים לשמיטה

באחד מערבי סוף השבוע
אני מוצא את עצמי
משקר וגונב ומסתיר
וצוחק ובוכה וגונח
ואז משתתק בבת אחת
בסמטה חשוכה
מאחורי דרוש לחקירה
שאיננו יודע מי אני
ואני מודיע לממונים עליי
על מסלול הליכתו המשוער
ומתאר את בגדיו וקומתו
כדי שיוכלו אלה שעדיין מסוגלים לכך
לעטות מסיכות דקות
ולאתר את נקודות הגירוי
של המושא הנמלט
הקורא בשקט ללוכדיו

אני משנה את כיוון הליכתי
ומוצא את סוחר האבק שלי
וניזון ממנו
ומזין אותו מעות
רק כדי לחזות באותו דרוש
מובל בעיניים כסויות
כמה רגעים משם
אל רכב ממשלתי בוהק
שיקח אותו אל מקדש
שם יוכלו לקבוע את מידת התאמתו
לזבח
או פשוט לעולה

אני מגחך בזעם
ומאחל לעצמי
שיום אחד אקח גם אני
כך, נגד רצוני ורצון האל
הרחק
ומהר
וחזק

אחרי מותך
הבטחתי לכולם
בבת אחת ומהר מדי
שאכתוב עלייך כל חיי
מתוך חמלה ולא על עצמי
מתוך הכרת תודה  
על הטוב הרב שעלה בידך
למרות החולי והתענית
לקושש

מאז עמדתי בהבטחתי
מן הפנים
אל הליבה
ואז אל פני הקרקע
בזרימה חמה ומלאת צער
של יתום מאולףֿ למחצה

שוטרי הכפר
לומדים אודותי
משוטרי עיר מוצאי
ואז באחת
מופיעים בדלתי נציגים מאובזרים
המתרים  בי בכתב
ובלי פה
שעליי להימנע מלשוב לסורי
אחרת ייאלצו להפריד אותי
מחומריי ונשותיי

אני שומע אותם בנימוס
מהול בבוז מתכתי
ומלווה אותם בלי מדון
אל רכבי השרד
ומשכורות הרעב
הממתינות להם בסוף משמרתם
ומודה להם
שהואילו ונתנו לי התרעה הוגנת
הגם שמרה ומדירת מנוחה
ובלתי הפיכה

בסופו של דבר
עליך להודות בכנות
שללא צלילי המלחמה
וציפורי הטרף החמושות
לא הייתה הכתיבה נעשית
מה שנעשתה
בסיוע מערכות ההגנה האוויריות
האפשריות לכל מי שיעז
לפדות את נפשו וצלילותו
בבתי התפילה
בחלקות החיילים
ובגני הילדים

ביקור מהיר בחדרו של אדם
שמחר יגסוס
ומחורתים ישבות
משיב אליך את רוח הקרב
הנחוצה לך כל כך
ואתה מבטיח לחדול
מנטילת מלחים מופרזת

בערב הפרידה
הנוטה למות פוטר אותך
בחרחור מר וחיוך אחרון
לפני שילוחו האחרון
המתקרב והנה בא

(מאדמה לוקחת
ואל כבשן תשוב
ולא יהיה לאיש
מקום בו ימצא אותך
בדיוק כמו שרצית תמיד)

תוך כדי חילופי אש עזים
ותחת מחסות מאולתרים
אהובותיי כולן מוסרות לי
דיווח מהימן שמקורו אמין
אודות שחיקה משמעותית
ביכולתן להתמסר באמת
לבעליהן הטובים

אלה מצדם
אינם חושדים
משום שאינם מעלים בדעתם
שאין הם יודעים לאהוב
ולכאוב
ולכתוב
כמותי

וכמותי
הגם שאין הרבה ממני בנמצא עוד
יודע לכייל ולפרזל
להדק ולעטוף ולעגל
את כל קצוות קולטניהן המרובים
של האימהות המוזנחות
הצמאות לי ולמילים ולגופי הרב

שיודע לאהוב אותן
מהר וחזק ואחרת
מספיק כדי שיאהבו גם הן
בדרכים העולות בידן

בין סדיניהם של אלה
המוכנים לארח אותנו למשכב
או לפחות לעצום חצי עין
אנחנו מתאחדים בלי מאמץ
ואז שבים
למושבי הרכב
מעוטרים זיעה ודמעות
וחטא ניגר
שיש בו
הודאה בשקר
ועמידה גאה רעה