חָנָן בִּישָׁא
אִישׁ רָשָׁע,
הֶחְטִיף לְמִישֶׁהוּ
סְטִירָה.

מוּל הַדַּיָּן
רַב הוּנָא בַּשַּׁעַר,
נִפְסַק הַמְּחִיר:
חֲצִי זוּז עַל צַּעַר.

בְּכִיסוֹ שֶׁל חָנָן
מַטְבֵּעַ זוּז עֲקֻמָּה,
שֶׁאִישׁ בַּשְּׁוָקִים
לֹא יִפְרֹט בִּמְאוּמָה.

מֶה עָשה?
הֶחְטִיף עוֹד סְטִירָה,
וְשִׁלֵּם אֶת חוֹבוֹ
בְּמַטְבֵּעַ שְׁלֵמָה.

אִם הַחֹק
הוּא רַק עִנְיָן שֶׁל מְחִיר,
וְצַעֲרוֹ שֶׁל אַחֵר
כִּקְלִפַּת שׁוּם זְעִיר -

לָמָּה שֶׁחָנָן הָרָשָׁע יְוַתֵּר
עַל הָעֹנֶג
שֶׁיֵּשׁ בְּצֶדֶק עָקֹם
שֶׁשָּׁוֶה זוּז אֶחָד, לֹא יוֹתֵר.


הערה:
השיר על פי סיפור המופיע במסכת בבא קמא,
דף ל"ז, עמוד א',
אז אל תגידו שלחז"ל אין הומור.