אני צועדת אל תוך הערפל,
אין שביל לפניי, אני רק ים בצורת אישה.
גל אחר גל נושפות בי מחשבות,
והן מתמוססות לפני שהן מתגשמות.

אני יושבת על סלע, שותה מעט חום,
מביטה בעולם
שאיש לא ביים רק אלוהים.
אין בי שאלות, אין בי סוף,
רק פעימה חרישית מזכירה שיש זמן.

הרוח שרה בשפות מתחלפת,
כל משפט בי משנה את פניו.
אני מחזיקה בשולי ההכרה,
פוחדת לשחרר, יודעת שאין ברירה.
יודעת שאין ברירה.

אני צועדת, אל תשאלו לאן,
היבשה בי נסוגה
אל תוך עצמה, אינני חוזרת,
רק גל בתוכי הופך אל
שמיים חדשים.



אינני חוזרת,
רק גל בתוכי הופך אל שמיים חדשים.
https://youtu.be/v0e0SjUeULc