אֲנִי מַטָּרָה נוֹחָה לַנּוֹף
אֶפְשָׁר לוֹמַר אֲפִילּוּ טֶרֶף קַל
אֵין הוּא צָרִיךְ לָצֵאת אֶל מִחוּץ לָעִיר
כְּדֵי לִפְגּוֹעַ בִּי

בְּשַׁבָּת בַּבּוֹקֶר, לְמָשָׁל,
הוּא מַצִּיב לִי מַאֲרָבִים

אַחֲרֵי גֶּשֶׁם זֶה קַל יוֹתֵר
הַשָּׁמַיִם נִמְתָּחִים בְּכָחוֹל עַז
מֵאוֹפֶק עַד אוֹפֶק
הַשֶּׁמֶשׁ, צָחָה וּצְהוּבָּה,
מְסַמֶּנֶת לָהּ יְעָדִים
כְּיוֹדַעַת אֶת שֶׁלְּפָנֶיהָ
הֶהָרִים פּוֹעֲרִים לוֹעָם בְּיוֹפִי
אֲפִילּוּ אֵין הֵם הָרֵי יְרוּשָׁלַיִם

וְדַי שֶׁצִּיפּוֹר קְטַנָּה תְּפַלֵּחַ הָאֲוִויר
בִּמְעוֹפָהּ

וַאֲנִי לְכוּדָה