המוות לא מחכה לי
מעבר לפינה
רגליו מורמות
ובטנו חשופה וקשה
והוא מוכן ומזומן
לסרב לכל תחינה
שלא אשמיע ממילא

אם יהיה מוכרח
יגרור אותי כשק פחם
אל עבר הנהר
שמימיו צלולים
ודגתו עכורה

לא תינתן לי ערכאה
או זכות לטעון
וכל תכסיסיי
יחדלו לפעול
כמו מחוות ידיים מיותרות
של פרח כישוף מזדקן

אחריי יבואו נושאי אלונקה
ומקריאי תפילה בשכר
שיבשרו למי שהדבר נוגע לו
שסוף סוף הוצא לפועל עונשי
בלי וידוי או חנינה

המוות הלבן
של הילד הכהה
שרצה לדעת
את כל הצבעים
בכל השפות
ונקטל ברשלנות
מהולה בכוונה זכה
חוזר אליי לקראת ציון
המכות על הים
ואני יכול לחוש
את גופו מזנק
ממרפסת הבניין
בלי חיוך או קול
עד שחיבק את האספלט
וחדל

בבית החיים
אמרו עליו
תפילות שאין בהן טעמים
וכל המניין בכה בלחש
ונמחלה לו
משאלת המוות
שהוציא לפועל
בלי הכנה
או נגינה

ככל שהמלחמה
הולכת ומתגברת
השמים מעליי הופכים
מוקדי רעש מחרידים
ומנועי הסילון
מחריבים את זמני הארוחות
בדרכם להחריב
את אנשי הממלכה העתיקה
שלא ייכנעו
גם אם לא יתקיימו עוד
שכן כניעה ניתנת
לאל, לבדו, על הר אילם
בלי אותיות וניקוד והגייה

(מכל מסעותיי שבתי
עם ממצאים מקומיים חשובים
שהעניקו תוקף למסע עצמו
אם לא למעשיי
ומילותיי
ומסקנותיי

אתה מקבל בהכנעה
את. תפקיד
האוהב שידיו אזוקות
ואתה, כתמיד,
מוכן לשאוג
בלי מיתרים ומתיחה
עד שקולך יישמע
או לפחות יובחן
ועליך
מוכה הגורל
לדעת את מקומך
לגעת בחשיכה
ולהיוותר
האיש האחר
שלבו הוצת
כדי שיעלה באש
ולא יאוכל

הספרים הנקראים בידיי
מועברים אליי
ממאהבות בעלות טעם
הרוכשות עבורי
עותקים נדירים
הדפסות מוקדמות
מוכתמות בדיו בעמוד הראשון
אות ועוד אות ואז מילה
שאני מעביר לאחר קריאה מהירה
לכספת אהבה עמוסה
שאיש לא יוכל לעולם
לדעת מה צירופי הסימני
הנחוצים פתיחת בריחיה
ומציאת האוצרות האסורים
שאני מטמין מאז שנודע לי
שאני צייד מנומס ומהיר תגובה

אין בספרים אלוהות
אך לעתים נמצאת לי בהם
חיקוי מר של שיקוי אהבה  
ואני מתמסר לנשים
ולסופרים שאינני אוהב
מתוך תגובה עזה מדי
ולא מתוך יוזמה שקטה
היודעת את מקומה
ותום
ותשובה

עיון מחודש בחיי האהבה
של מלך ההרים הפזיז
מצליח לזעזע בי משהו
ואני מדמיין שוב, בהנאה וכאב,
את מזבח הנוער
הבוער ממסירות נפש
ומאמינות מוכנות תמות
הניתנות לאל תדיר
אחרי סעודה טובה
ורחצה ארוכה
וקליעת צמות
וכפיתה קלה

אני שואב את הספרים
ואת הנשים המוצעות לי
ואת חומרי הזיקוק
ואת הלחם והיין
עד שאמי נוזפת בי
ומזכירה לי שעליי לבקר אותה
לקראת הפסח הארור השועט לעברי
ואני נורה אל בית הקברות
ומנשק את האבן  שלה
ומניח אחרי נר
ואבן
ופרח אחד חי

בדרך החוצה מבית החיים
אני פוגש בחברתה הנאה
שתמיד אהבה בי ושתקה
ונוטל אותה אל חלקה ריקה
ובה בור כרוי
בו היא כורעת
ומתפשטת
ובוכה וצוחקת
עד ששנינו שוכחים מהמוות
ומעשנים חשיש בחשיכה


כשאני שב אל המרכבה שלי
היא מבקשת שאבוא לבקר אותה
ואני מבטיח
שאתן לה אהבה
והגנה
בחיוך גדול ומסומם
ואז רוכב חזרה
אל עיירת העונשין
והאיכרים נגועיי השחין
שאינם יודעין
שאני בהם
ושעדיף שיסגרו את דלתות הבית
שמא אגנוב לי רעיה
בלי להותיר ראיה
או תשר