בזמן שניגשת אליי לדבר
הצצתי בך והמשכתי בדרכי
התעלמתי ממך
אני עקבי בהתנהגותי

ראיתי אותך במהלך תפקידי
עושה את אותו הדבר כמוני
שומרת על הבסיס
בחורה חמודה, עם שיער שחור ואקדח גדול קשור אליה

ועל גבי המדים שלך נהגת לשים איזה תיק אופנתי
ואולי איזה צעיף
מצחקקת עם כמה חברים
והכל נראה קל כשראיתי אותך

הייתי צעיר, בלי הרבה ניסיון
עם תחושות של התאהבות קלה
פועמת בתוכי
באה והולכת

ובדיוק אז המטפל שלי אמר לי שאני צריך להעז
אני חושב שסיפרתי לו עלייך
והוא אמר לי: נהדר! לך על זה!
וחייכתי

המעבר מדמיון למציאות קשה
הפחד מדחייה שם
עטוף אליך יחד עם הנעימות של רגשות חמים של תקווה

הוספתי אותך לרשת החברתית הישנה ושלחתי לך הודעה
כאילו לא הרגשתי כלפייך כלום
העמדתי פנים שאני סתם נחמד בלי סיבה
רק כדי לראות מה יקרה

אז כמעט העזתי, לא עשיתי את זה בעצמי ואולי זו הייתה טעות
ביקשתי מחבר לשאול אותך אם זה מתאים
אולי לעשות משהו ביחד

ואמרת לו לא, ונעלבתי
ופתאום כל החלום התנפץ
והאגו שלי נפגע
והכעס עלה

לא רצית אותי ולא היה לי מושג למה
ושבוע לאחר מכן בחדר האוכל חייכת אליי כשעברתי לידך
חיוך שאמר בוא נדבר
אחרי הכל, אתה מחבב אותי מסיבה כלשהי ואני בכלל לא מכיר אותך

אבל הצד האטום שלי לא רצה לשמוע
הצד שלא מבין שאולי אם תדבר יקרה משהו
מה שרציתי יקרה
אבל הייתי צעיר מדי מכדי להבין

היא לא רצתה לסיים דברים ככה
היא רצתה לסדר את הדברים
או לפחות לדבר, לראות לאן זה מוביל
וזו הייתה אחת הבעיות

חוסר התקשורת
שליחת החבר
לא לקחת את הסיכון להציג את עצמך כמו שצריך
ולהגן על עצמך על ידי שליחת אחר במקום

לא לתת לה את ההזדמנות להרגיש שהבחור מתעניין בה
לשמוע את קולו
לראות את הבעות הפנים שלו
שפת הגוף שלו, לקרוא בין השורות
על סמך מה היא אמורה להחליט?