21.3.26


בסופו של יום ששי טוב
עמוס עמל גופני
ואיזוק מרצון
לטובת רווחים
מהירים, בעלי ערך מובחן,
אני נעשה נבואי מדי
ואני מוכן
לצחוק על עצמי
ולבכות על אחרים
בלי להתבלבל
בין ריבוי זהויות הריגול
שאני מניח אחריי
כל ימי חיי

ואז
בתום נסיעה שיכורה ומחוייכת
על כביש ריק
בין פגזים סובייטיים
שהחזית הישנה
שלחה לנו כתזכורת

ישנם ערבי השבת האלה
בהם אני מקדש על פת ודם
תוך כדי שריח
גופת אמי העזובה
חודר לשורות הכתובות
ואני יכול לטעום
את אמי במלח החלה
ובשעם היין

אחר כך אני נמלט
לרחף ולצלול
בלי הגאים
ובלי ברירה
עד שהזיעה
הופכת למשהו
קר ומשכך כאב

בגן השעשועים
אני מסתתר
בעומק המגלשה הגדולה
ומבקש מאלוהים
שינחה אותי בטירופי
ובכוחו
אני מצליח לקום
ןלצחצח שיני עוללים
ולהביא אותם לשינה
ושלווה זעירה
שאינה יודעת
מי זאב
ומה הוא עשוי לעולל

אני מצחצח את הגרמנית שלי
בחברתה של שחקנית גוססת
שרוצה שאקרא לה גתה
בשפת המקור
ואז בשפת החול
כדי שתוכל לדעת
מה המדבר
יודע על היער וההר

היא מבקשת ממני
להחזיק את ידה
בשעת הקריאה
ואור הבוקר
מאריך את השירים
והיא דומעת
מול התום והחכמה

אין בי אהבה
או תיעוב
רק מנגנון חזרתי
המוכרח להידרך
וללכוד
כל מילה
כל כלה
כל צרה

×××
אחרי שנים רעבות
של מארבים וכשלונות
הציד נעשה טבעי
ואני נותן לחיות
לבוא אליי
ומהיער אני שב
שבע ורעב ובלתי מנוצח
ונוטף דם וזיעה
בלי לרדוף ולהכשיל
בכוח הרצון והכניעה
לכוחות שאינם שלי
אך פועלים
גם למעני
יותר מאי פעם בחיי

אני מדמיין את הטרף
עוד לפני שהוא מתגלה בעד הסבך
וטעם הנתחים ידוע לי
כשהם עדיין
מלאי חיוות ותנועה

צ
כעת
משנתייצבה רעמתי
בוהות בי הנקבות
בלי שאצטרך לחשוף שיניים
או לנגח מתחרים

הן מגישות לי את עצמן
תמורת קשב מדויק
ואשליית הגנה
שלמדתי לחלוק בנדיבות
עם הרוצות באוני
ובשאגותיי, שיש בהן עדיין הוד

אני לא נאבק בזכרים אחרים
ומשתדל להישמר לעצמי בעובי הסבך
בין הנתינים
לניצודים
למערכות הניטור והשליטה
הממתינות לי
אם אעז לבסס עליונות
או ליצנות
או סתם  תדמית

ערב אחד
אני נזכר באישה שנתנה לי
את עצמה בהר נבו
בין מגישי התה
לחמורים עמוסי תמרים וחיטה
בין הסלעים
למקדשי האלילים
של בירת המדבר

אנחנו פושטים זה זו
בגדים דלים
ומסיכות חימר
ואוהבים ומתקרבים
עד שהיא מודה
שאני קללה נהדרת
ושהאהבה שלנו ארורה
ורבת פנים
ובלתי תקינה

אני ניגש אל חדר הרחצה
ומשלהב את עצמי
עד שהיא נמלטת ממני
רק כדי להשכיב אותי לישון
בלחישה מתונה
בלי נסים או תבונה

המטיף הערמומי
החי בחדריי
יודע להטיל את אימתו
ולענג ברוב קסמו
בו זמנית
דו ראשית
עם כל קהלי האל
ופקודי דברותיוֿ
האוחזים בדש
ובתת ההכרה

אין לי אלא להיות
המחטיא התר אחר קנים רעועים משלו
לחטוף מהם כנף
או גוזל חלוש
להשיב עמי למערתי
בכוח המילה
בלי ראשי קרב או
פשיטה רגלית כבדה
אל מעוזייך הבלתי מאוכלסים

שעתיים לפני שפורצת המלחמה לחיינו
אני מודיע לאשתי שבקרוב יושמעו צופרים
ושעליה להישאר במיטה
ולהשלים עם ההסתברות במנוחה
ושגם אם נטבח כולנו הלילה
לפחות נהיה חבוקים
תערובת איברי הורים וילדים
ואהבה שהפכה מטבעת לשלשלת
תוך שלוש התעברויות
וילדינו שמחים
ואינם יודעים שאהבתנו תמה
ושאנו למודי תלאות וחבלות
ועד כמה אנו צמאים למים אחרים

ערב אחד אני שב בלי בושה
עם ריח מבושים בזקני
ולא טורח לשטוף
את ריח בשר הציד
בדרך למיטתנו הנטושה

אשתי מריחה אותי בחטף
פושטת את תחתוניה
ונועצת אותי בתוכה
עד שהיא שואגת
וסוטרת לי
ויורדת מעליי
ונושכת את כתפי  
ואז מביאה לי מים צוננים
ומשהו לנגב בו
את מה שנותר
משאריות הביזה

בעונת המעבר
מתקיים הצייד הזקן
משימורי החורף
וממציאות שהיער מתיר
כל עוד העופרים
מאריכים את קרניהם
בין העצים העירומים

יום אחד, בלי התראה מוקדמת,
בעודי משוטט
נטול נשק ותחמושת
בחורשה קרובה ושגרתית
לטובת שאיבת מים ורחצה
צועדות להן
בבת אחת
שתי צביות הרות
מלוות עופרים נאים
אל טווח הירי שלי
וממתינות לי בלי קול
שאמצא קשת
וחץ לירי
ורצועה לקשירה
וסכין חדה
וחום ואהבה

אחת אחרי השנייה
אני מפלח אותן
נשים מנוסות
בעלות גוף
אוהבות ספר
ואת אלה הכותבים אותו
והן ניצודות בידיי בלי מחאה
ומעניקות לי בשר לעונה ומחצה
שכן בגרתי
וכישוריי מובנים לי
ומדייקים את קליעיי
האוהבים בלי אשמה

על סבי ידוע לי
שניאף בלי ערמה
ושתה באלימות
והיכה את ילדיו
ואת היולדת במשורה

אני זוכר,
למרות המחיקה
ושיבושֿי הזמן
וחומרי הארגעה
כמה אהב לקלל
בארבע שפות
שיכור ופיכח
שרוע או מתמתח


על אבי
אני יודע
שהיה בר דעת
ומלא יצר
ושהיה מוכן להסתכן
בעבור שמו ומורשתו
שנשכחה ואבדה
עוד לפני שהספקתי
לשלם את חובותיו
ולנחם את פילגשיו
שמצאו בי
המשך טבעי
למלח שטבע
על עצמי אינני יודע הרבה
רק שאני כמותם
ושאין הם כמותי
ושסיפוני מבריק
הגם שאני שיכור כלוט
ומלא רעלים ובשמים וקינה

(האל הטוב מביט בי בלי מבע
ומסמן לי להמשיך
ולתעד את המלחמה
ואת אתרי הנפילה המרובים בתוכי
שאהיה חייב לשקם
או להשמיד כליל
עם סיום הלחימה
והשיבה
אל שגרת הטבח המוכרת
הנוחה לנו כבר
משליבנו קהה
ודהה
בלי בושה