פעם כתבתי שיר קצרצר על זה שבמימד הזה מבטאים את מה שחשוב לבטא
דרך מעשים.

הייתי רוצה להרחיב, ברשותכם:
הפילוסופים הקיומיים (בלעז: אקזיסטנציאליזם), טענו שאין מהות
מופשטת מנותקת מהביטוי הגשמי שלה. קודם כל, אני מעריץ של סוג
הפילוסופיה הזה. דבר שני, זה בהחלט נכון, ביחוד ההמשך שהם
ניסחו: אין דבר כזה אהבה, יש מעשים של אהבה, אין כבוד,
יש רק מעשים של כבוד.

למשל, ניקח לדוגמא את ברנאר(ד) הנגר (הדל"ת אילמת), שניהל סדנה
במקום העבודה שלי, שפעם הייתי חלק ממנה. אני מכבד אותו, כי הוא
רענן כאילו היה צעיר, רק מלא בכישרונות ובניסיון. איך אני מבטא
את הכבוד שלי כלפיו? תמיד אחרי ארוחת הצהריים אני מפנה את המגש
שלו (מאז שעבר ניתוח), כשהוא מעביר שיעור אני כמעט תמיד
מקשיב ואם לא, אני מתנצל מכל הלב.

או ניקח את הדודה שלי לדוגמא, יכולתי להגיד מפה עד הנצח שאני
אוהב אותה, אבל ההוכחה לכך היא בזה שצרפתי את שם המשפחה שלה
לזה שלי. חוץ מזה, הכנתי לה פעם אוסף צילומים לגמרי בעצמי, אבל
בגלל שידעתי שהיא שונאת מתנות, חשבתי שלהכריח אותה לקבל משהו
שהיא שונאת יהיה לא לעניין. אז החלטתי להעביר דרכה את המתנה
לבת שלה - וכמה שמחתי כשהיא אמרה לי שהיא רוצה לעצמה את
המתנה.

חוץ מזה אני לוקח תרופות קודם כל בשביל עצמי, אבל אחר כך כדי
לשמח את הדודה.