אֲנִי בָּא כְּמוֹ גַּל
לֹא מִן הַיָּם , אֶלָּא מֵרָצוֹן לִהְיוֹת יָם,
נִפְתָּח, נִשְׁבָּר, מִתְפַּזֵּר עַל חוֹף שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ
אֶת שְׁמוֹ,
כְּאִלּוּ אִם אַגִּיעַ עוֹד צַעַד, יִקָּרֶה דָּבָר
שֶׁעֲדַיִן לֹא נִקְרָא.

וְאַתְּ לֹא גַּל,
אַתְּ הַמַּיִם שֶׁנִּשְׁאָרִים
כְּשֶׁהַגַּל חוֹשֵׁב שֶׁהוּא נֶעֱלָם.

אֲנִי שׁוֹאֵל בִּתְנוּעָה,
וְאַתְּ עוֹנָה בְּשֶׁהִיָּיה,
וּבֵינֵינוּ מִתְרַחֵשׁ דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ כִּוּוּן,
רַק הִתְרַחֲשׁוּת.

אֲנִי מְפַזֵּר אוֹר
כְּאִלּוּ הוּא דָּרוּשׁ לִי כְּדֵי לִמְצֹא אֶת עַצְמִי,
וְאַתְּ אוֹסֶפֶת אוֹתוֹ בְּלִי לִגַּעַת,
נוֹתֶנֶת לוֹ לַחְזוֹר אֵלַי
כְּהֵד שֶׁאֵינִי שׁוֹמֵעַ עוֹד.

אֲנִי רָץ
לֹא מִפְּנֵי שֶׁמִּישֶׁהוּ רוֹדֵף אַחֲרַי,
אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁמִּישֶׁהוּ בִּי
זוֹכֵר מָקוֹם שֶׁאֵין לוֹ דֶּרֶךְ.

וְאַתְּ רוֹאָה
אֵיךְ הַדֶּרֶךְ נִבְנֵית מֵהֲלִיכָה שֶׁלִּי,
וְאֵיךְ הִיא נִמְחֶקֶת
בְּכָל צַעַד שֶׁאֲנִי מְאַחֵר לַעֲצוֹר.

אֲנִי קוֹרֵא לָזֶה עֹמֶק,
וְאַתְּ קוֹרֵאת לָזֶה תְּנוּעָה שֶׁטֶּרֶם נָחָה.

וּבֵינֵינוּ,
לֹא גַּן וְלֹא שְׁבִירָה,
רַק רֶגַע שֶׁמְּחַכֶּה שֶׁייִּפֹּול מִמֶּנּוּ הַפֵּרוּשׁ.

אִם אֶעֱצֹור,
לֹא אַגִּיעַ,
אֲבָל אוּלַי אֶהְיֶה.

וְאִם תִּרְפִּי,
לֹא תָבִינִי,
אֲבָל אוּלַי תִּפְגְּשִׁי.

וְשָׁם,
לֹא בַּתְּנוּעָה שֶׁלִּי
וְלֹא בַּשֶּׁקֶט שֶׁלָּךְ,
אֶלָּא בִּסְדָק דַּק בֵּינֵיהֶם,
יָכוֹל לְהִיווָּלֵד
מַשֶּׁהוּ
שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לָרוּץ
וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַסְבִּיר
כְּדֵי לִהְיוֹת.

וְאוּלַי עַכְשָׁיו
אֶפְשָׁר פָּשׁוּט לִהְיוֹת