אבנר היה בודד למדי. לא היו לו הרבה חברים, ובמסגרות החוגים
והמועדונים שהשתתף בהם רוב האנשים היו מבוגרים או צעירים יותר
או פשוט לא התייחסו אליו. הוא גם לא ידע איך לפנות ולפתח שיחה
מורכבת ומשמעותית. היה הולך כל בוקר לעבודה וחוזר הביתה עייף
ומשועמם, ואז היה נופל ומשתרע על המיטה. לא באו לו שום מחשבות
מיוחדות.
בזמן האחרון חיפשו עובדים חדשים, ובאחד הבקרים פתאום הופיעה
בעבודה בחורה יפה, צעירה ורעננה בשם מירה. כל העובדים העיפו בה
מבט, מתעניין, ואבנר הסתכל בה כל היום כמהופנט. כמה תנועותיה
עדינות. בסוף היום ניגשה אליו מירה ואמרה לו: "ראיתי שהסתכלת
עלי בעניין כל היום, וזה החמיא לי. אני מסכימה שנהיה חברים".
אחרי כדקה, מצאו את עצמם מתנשקים נשיקה ארוכה וחמה, והתחילו
לצאת לעיר ולהיפגש בבית.
מירה הציעה שיעברו לגור ביחד. הם שכרו דירה נאה ומסודרת בקצה
העיר והתמקמו בה. היו ישנים כל לילה ביחד ובבוקר מתקלחים ביחד.
בוקר אחד, אמרה מירה לאבנר שהיא יוצאת רגע לקנות גבינה צהובה,
שנגמרה בבית. אבנר שלח לה נשיקה באוויר, והיא יצאה. פתאום שמע
אבנר צרחה חדה. מירה נדרסה. הרבה אנשים התאספו, ומירה נלקחה
באמבולנס רועש לבית חולים. הרופאים לא הצליחו להציל אותה, והיא
מתה. קברו אותה, ואבנר עמד בהלוויה ובכה.
מרוב דיכאון לא הגיוני, התפלל אבנר לאלוהים שיאפשר לו לראות
עוד פעם את מירה חיה. אחר כך החליט להיות מעשי ולצאת לחפש
לעצמו בחורה חדשה. הוא יצא לרחוב והתחיל להסתכל בעניין על
בחורות שעברו. אז ראה בחורה יפהפייה ולבושה יפה עוברת במבט
סמוק ועדין וחיוך מקסים, ניגש אליה והתחיל לגמגם. היא הסתכלה
עליו במבוכה ובהפתעה. אז שמע אבנר קול נמוך וחזק מאחוריו: "מה
אתה מתעסק עם החברה שלי? עוף מפה!"
אבנר הסתובב אחורה ורצה להגיד סליחה, אבל המלים נתקעו בגרונו
ברגע שראה שלפניו בחור שרירי עם עיניים רושפות מזעם. הבחור
הוציא סכין חדה ונוצצת ותקע מיד בלבו של אבנר. אבנר צרח ונפל
מת. אלוהים החליט שאבנר היה אדם טוב, ומגיע לו לעלות לגן עדן.
אבנר הגיע לגן עדן ושם ראה את מירה עומדת ומחכה לו, כולה
מחייכת ומאושרת. הוא התנפל עליה בחיבוקים ונשיקות, ומאז הם היו
מאושרים לנצח.