יש רגעים שבהם הדרך שלי שקטה מאד,
כאילו דבר אינו מתקדם בתוכי,
ובכל זאת אני מרגיש עמוק בפנים
שדווקא שם משהו בי צומח לאט.

וגם כשאינני רואה תוצאה מיידית,
אני ממשיך בצעדים קטנים, שקטים,
יודע שכל צעד נאסף אל הדרך,
ויוצר בי תנועה שלמה.

וזה כי הכוח שלי אינו ברגעי השיא,
אלא בהתמדה הפשוטה שלי,
זו שאינה מבקשת להוכיח דבר,
רק להישאר, ולהמשיך.

ומותר לי להתעכב, מותר לי להתבלבל,
ובכל זאת אני בוחר לנוע,
אפילו לאט, אפילו בשקט,
לא עוצר את עצמי.

ואז בתוך כל קושי שאני פוגש,
אני מגלה אפשרות חדשה,
להבין את עצמי מעט יותר,
ולהתקרב למה שנכון לי באמת.


מותר לי להתבלבל, ובכל זאת אני בוחר לנוע, אפילו לאט, אפילו
בשקט,
ממשיך בצעדים קטנים, שקטים, יודע שכל צעד נאסף אל הדרך,
ויוצר בי תנועה שלמה.