ריקנות גדולה ממלאת אותי
עד שלא נשאר מקום לכלום,
היא נשפכת מעל גדות הלב בשקט,
זו הריקנות, כבדה, עיקשת.

אז מאיפה בכלל להתחיל לחייך,
מאיפה להתחיל להוציא הגה,
אפילו לחישה נתקעה בגרון,
שלא נדבר על צעקה, על זעקה.

אני כמו אדם ששקע בחולות נודדים,
וכבר כל גופו טמון בחול טובעני,
עד האוזניים שקוע, לכוד,
חול בין השיניים, בין אין המילים.

יכול רק להרים עיניים לשמיים,
למצמץ להם אותות מורס של תחינה,
הצילו, הצילו, הצילו שמיים,
אלוהים שבשמיים, הצילו,
שוקע בחול השתיקה.


למצמץ להם אותות מורס של תחינה, הצילו, הצילו, הצילו שמיים,
אפילו לחישה נתקעה בגרון.