ליאן גולדברג / קולך |
אני יוצאת, לבדי
לפגוש ברחוב
בציפורים, באנשים
בחבלי הכביסה השבריריים
שמש מבעד לעצים ורוחות
צללים וצחוק שבא מרחוק ואינו נוגע בי
אני מפנה את המבט, אולי היה זה קולך
שקורא לי לחזור ואולי הייתה זו רק אני ואני
ואני
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|