בּוֹא תִּרְאֶה אֵיךְ הַסְּתָיו מְלַטֵּף
מְרַאֲשׁוֹתַי בְּצַעֲדֵי רִקּוּד ש-ְמֵחִים.
חֲלוֹמוֹת אֶמֶשׁ קָרְמוּ חַיִּים,
מוֹפִיעִים בִּי בְּסַסְגּוֹנִיּוּת מַרְשִׁימָה.
אֲנִי הַנַּחַל הַפּוֹעֵם עִקְבוֹתָיו בֵּין
חֲרִיצֵי הָאֲדָמָה בַּיַּבָּשָׁה.
תַּמּוּ יְמֵי הַחֹם.
הַמַּיִם רוֹקְדִים בִּתְנוּעָה סִיבּוּבִית
בֵּין גֵּיאָיוֹת וְהָרִים מָשָׁל הָיוּ רַקְדָנֵי טֶבַע.
וְרַבָּהּ אַהֲבָתִי זוֹלֶגֶת בֵּין הוֹוֶה וְעָבָר
פּוֹעֶמֶת חֲלוֹמוֹת לְמַכְבִּיר.
וְנַחַת אוֹמֶרֶת שִׁירָה.