שביל הדמעות בזיכרון יעקוב,
התחיל בכרמי מצלול ־ זהב,
אדמת בראשית דבקה בנעליהם,
ובלילות נשבעו לכחול הדגל.

אהרון רשם שורות ברוח ים מלוחה,
אבשלום אבד בצל חולות המדבר,
ושרה, ליבה קרוע בין אהבת הארץ,
לאיש אחד שהובטח לאחותה.

מלים נשלחו ביונים לבנות,
סוד רודף סוד, צופן את צחוקה החנוק,
כל נשיקה שנגנבה בחצר האבן
נשאה טעם של אי אפשר.

כשסגרו האויבים על הבית,
קירותיו ששתקו, הרצפה שידעה הכול,
שרה בחרה בשתיקה אחרונה,
כדי שלא יתפוגג החלום על החול.

כך נותרו הם בשיר אהבה,
אהבה גדולה ממידת הגוף,
גבורה גדולה ממידת החיים,
וסוף החורט על לוח הלב, דמותם.


כך נותרו הם בשיר אהבה, אהבה גדולה ממידת הגוף,
גבורה גדולה ממידת החיים.
https://youtu.be/Ly0ZFrizV9A