לפרק הקודם
http://stage.co.il/Stories/537411681
לכל דבר שניתן איך שהוא לדמיין, יש יקום בו הוא קיים בפועל, לא
משנה עד כמה הסתברותו נמוכה. ביקום בו נדון, התקיימו כמה כוכבי
עבר לצד כוכבים עכשוויים יותר. זה היה ללא ספק אחד היקומים
המשעשעים יותר לצפות בהם...
המזרח הרחוק, 1910
ברוס ויין נלחם בידיים חשופות מול לוחמים נפאליים וקמבודיים,
כשפלג גופו העליון, החשוף, נוצץ מזיעה. על עיניו נקשרה חתיכת
בד כך שנלחם כעטלף עיוור. הוא חטף סנוקרת מאחד הלוחמים, אך
החטיף לשאר הרבה יותר.
"אתה הראשון שעובר את המבחן הזה", הסיר גבר מסתורי, שגוון פניו
שזוף מאוד ותלתליו שחורים כנוצות עורב, את כיסוי העיניים מעל
פניו, "שמי ראסל גולדמן ואני מנהל את חבורת הלוחמים הזו".
"מהי חיית הטוטם שלי?", שאל ברוס במבוכה.
"עטלף, שכן שניכם יודעים להילחם כעיוורים..."
גותאם סיטי, 1931
הרוח שרקה ברחובות ואף אזרח שומר חוק לא העז לצאת מהבתים, שכן
רק במציאות הזו קרמיין פלקונה היה מפכ"ל המשטרה - והוא קידם
את עסקי המשפחה שלו, כמו עוד ערכים קלוקלים, שחיתות ופשע.
לפתע עבר ברחוב יציר כלאיים בין טנק למכונית מהודרת ומשוריינת,
כשהנהג שחרר צרור יריות והשליך מתוכו את הסגן של קרמיין, קשור
ומחסום לפיו, כשתצלום בו הוא נראה מוכר סמים קשים מודבק לידיו
האזוקות.
"בסרוביייי", מלמל הסגן.
סמל ג'יימס גורדון, שמעולם (במציאות הזו) לא התקדם בשרשרת
הפיקוד, תלש את המחסום מפיו.
"מה אמרת?!", תבע לדעת.
"הסמוראי!!! הוא אמיתי!!!", נהם בפחד הסגן.
"כן, נכון - וגם סופרמן אמיתי...", גחך אחד השוטרים.
הוליווד, באותם ימים
ברוס ויין עישן סיגר אלקטרוני באפלולית האולפן, בעודו מביט
בקומדיה המשולבת שיצר משילוב של "על טעם ועל ריח" ושל
"סיינפלד", שניהם נקנו מרשת NBC.
גארי קולמן וברוס וויליס (שגילם את וויליס, אחיו הלבקן האפרו
אמריקאי של אנדרו, בגילומו של גארי) אומצו על ידי מיליארדר
אלמן ושלושתם חיו באותו בניין עם הדמויות של "סיינפלד".
"תגידי", שאל ג'רי, "המיליארדר האלמן שאת יוצאת אתו, הוא ראוי
לספוגית?"
"ייתכן שכן..."
"שלום אנדרו, שלום וויליס", אמר ג'ורג' קוסטנזה לצמד האחים.
"הוא כושי... כושי תמיד נשאר כושי...", אמר בחיוך מצחין קריימר
והצביע על אנדרו.
"על מה הוא מדבר, וויליס?" שאל בהבעת פנים זועפת אנדרו.
(למי שמתפלא כיצד השמצה גזעית שכזו הגיעה לפריים טיים, אל
תשכחו שמייקל ריצ'רדס, הלא הוא קריימר, הביא גם בתקופתנו את
הפסולת הזו למרחב הציבורי - ובמציאות הזו, בשנת 1931, זה היה
די מקובל)
מספר שעות לאחר מכן, בתפאורה אחרת בבעלות האחים וורנר
"אתם יודעים", חייך ברוס ויין, "לדעתי עדיין לא עברה שעתו של
הסרט האילם. 'סופרמן והסמוראי' יהיה סרט כזה".
מארק בנט (בגילומו של קלארק קנט) מתקרב ללואיס ליין.
הוא חייך מבעד למשקפי העיתונאי שלו , הקפיץ את שרירי החזה שלו
מבעד לחולצה.
"היי, לואיס, רוצה לטעום קצת מזה?!"
"רגע, רגע אחד!!!" התעצבן קלארק, "מי אמר שאם הוא חייזר הוא
חייב להיות שחצן?! אולי הוא... דווקא חנון, אולי לא הולך לו עם
נשים..."
"אני רואה שאתה לוקח את הסרט באופן אישי...", חייך ברוס ויין,
"בסדר, ההצעה שלך יותר קרובה למה שכתוב על סופרמן בספרי
הקומיקס... נשנה טיפה את הדמות שלו..."
באותו הזמן, במעבדות הפילם, באפלה, ארתור פלק, כימאי, הלך בגשר
הצר שמעל לחביות כשהוא אוחז בידיו חבית של סרטים שטרם פותחו.
לפתע דרך על חלק רקוב בעץ - ונפל היישר לתוך חבית כימיקלים
לעיבוד פילם.
מספר דקות בעבע בתוך החבית ולבסוף יצא משם, כשעורו לבן
לחלוטין, שיערו ירוק וחיוכו אדום כדם.
הוא צחק צחוק ארוך ובלתי שפוי לחלוטין...
(המשך יבוא...)
לפרק הבא
http://stage.co.il/Stories/537411683 | 