החלטתי לעשות צעד
ראשון אל החרות
להניח לכאב לכאוב,
לחוסר לתפוס מקום

לעלות, בלי למהר להרדים או למלא.
לא עוד טפטופי הסחות דעת,
לא עוד ליטוף מרדים של ריקנות,
ריקנות עטופה בתוכן חיצוני.
זהו רק מרד שקט ואישי, רק קימה
מתוך השעבוד לכל מה שבחוץ
לגירויים, להרגלים, לרעב
שאינם יודעים שובע לעולם.

אין בי פחד מן הכאב יותר
המרירות שבפנים איננה אויב,
רק שער שנסדק, קול ראשון
של נשמתי שמבקשת להתגלות.
היא לוחשת אלי אני רוצה לגדול,
אני רוצה לפעול, יש בי אור גדול
שלהסתתר ולהתחבא אינו רוצה
וכבר לא יכול, כבר לא יכול.

להדליק עכשיו פה את הדרך
ואותה להאיר באור גדול
דרך שמובילה אל המהות.
דרך שמביאה אל החרות.

אז אני נושם, סוף‑סוף נושם,
בין השברים צומח הלב ההולם,
מהכאב עולה בי אור ישן‑חדש,
מלמד אותי לחיות, לא לפחד.
אני הולך, יחף מול הסופה,
אבל בפנים נולד בי שיר תקוה,
כל נשימה, צעד אל החרות,
כל דמעה, ניצוץ של מהות.

אל תשתיק בי את הזעקה הזו
היא אומרת לי, זעקת הלב
היא לא רק כאב, היא איתות,
פעימה ראשונה של חיים.
בתחילה אין לה מלים,
רק דקירות של תסכול,
רק מרירות על הריק,
צער על גשמיות הרוח.

להדליק עכשיו פה את הדרך
ואותה להאיר באור גדול
דרך שמובילה אל המהות.
דרך שמביאה אל החרות.

אך מאחוריה אני אומר לעצמי
ישנה ידיעה עמוקה, עתיקה,
זיכרון הערך האמיתי שנקבר
מתחת לשכבות של כלום ושום דבר
ככול שאגע בנקודת הכאב,
אמצא בי כוח, ומנוע צמיחה.
אלמד לאגור את הכאב שבי,
ואהפוך אותו לאש בונה.

להדליק עכשיו פה את הדרך
ואותה להאיר באור גדול
דרך שמובילה אל המהות.
דרך שמביאה אל החרות.

להדליק עכשיו פה את הדרך ואותה להאיר באור גדול,
דרך שמובילה אל המהות, דרך שמביאה אל החרות.
https://youtu.be/UZMmhEXByEg