אִישָּׁה יָפָה,
עַד כְּמָה שֶׁהָאִיפּוּר
מְאַפְשֵׁר.
גַּם הַבֹּושם נָכוֹן,
לְבוּשׁ מֻקְפָּד
לְבֹקֶר יוֹם רִאשׁוֹן
בַּגִּנָּה.
לֹא תֵּשֵׁב לְיָדִי.

אַתְּ הֲרֵי
כָּל רֶגַע
מוּכָנָה לְהַתְרָאָה
שֶׁתַּגִּיעַ בְּוַודַּאי
מֵהַגֶּבֶר הַנָּכוֹן,
וְזֶה לֹא אֲנִי.

כִּי אֲנִי,
מִי אֲנִי?
מִכְנָסַיִם חוּמִים,
סְוֶדֶר כָּחוֹל,
יוֹשֵׁב עַל הַסַּפְסָל
עִם דֶּרִידָה,
וּבֶטַח גַּם
מֵרִיחַ רַע,
לֹא?

אַתְּ צוֹדֶקֶת,
בְּווַדַּאי.
בֶּאֱמֶת זֶה
לֹא כְּדַאי.
אֲנִי לֹא מְקֻשָּׁר,
לֹא יוֹדֵעַ לְקַמְבֵּן,
וְאֵין לִי חֲבֵרִים
בִּקְבוּצַת וָאטְסְאַפּ
שֶׁל הַמְקֻבָּלִים,
שֶׁמַּרְגִּישִׁים הֲכִי טוֹב
בִּלְזְרֹוק רֶפֶשׁ
עַל אֲחֵרִים.

וַאֲנִי, יַחַד עִם דֶּרִידָה,
תּוֹהֶה:
הַאִם הַדֵּקוֹנְסְטְרוּקְצְיָה
הַזּוֹ
שֶׁל הַשְּׁתִיקָה
תֵּרִיחַ לְמִישֶׁהוּ
טוֹב יוֹתֵר.