הוא מעולם לא ידע מתי יגיע הרגע. לא היו קבועי זמן ברורים והא
לא השכיל להבין את שרשרת האירועים שקדמה לאותו רגע מכונן. אף
על פי שלרוב היה מדובר באותם אירועים ואפילו באותו הסדר, הוא
שלרוב שגה בהרהורים, לא זכה להפנים זאת.
כך, מצא את עצמו מופתע בכל פעם מחדש. אם היה זה בשישי בצהריים
או בשבת. אם היה זה בערבו של חג או בצאתו. לעיתים סתם ביום חול
רגיל.
כמה נרגש היה באותו הרגע שהבין שהנה זה מגיע, מתמלא כולו
בזכרונות נוסטלגיים של הפעמים הקודמות ואלו שקדמו להם במדינה
אחרת. לאחר שנרגע והסדיר נשימתו, החל לפעול, לעיתים אמפטי,
לעיתים פייסני. עם כל מנה ובכל פסיעה הביא איתו את אהבתה של
סבתא ושל כל הדורות הקודמים.
לאחר המעשה היה נינוח ומרוצה. הוא ידע בכל פעם שצלח הוא במשימת
חייו.