אני נושא בליבי סוד עתיק
צימאון לדעת לשם מה באתי,
תשוקה לטעמה של משמעות,
לגלות כי אינני חולף כעשן.

בסתר נשמתי בוערת גחלת
אני אחד, יחיד, שונה ומאיר,
יש בי ניגון שלא נוגן מעולם,
אור פרטי שממתין רק להאיר.

כל צעד מוביל פנימה, אל עומק הלב,
שם שקט מדבר, שם אני קרוב לעצמי באמת,
הקול שמנגן בי, נוגע בלי פחד,
מזכיר לי מאין באתי, ולאן עוד נשוב יחד.

אני האור שלא כבה גם בלילה,
הניצוץ שזוכר את הדרך למעלה,
מבקש לגעת באור הפנימי,
להיות השיר שהעולם ישיר איתי.

אין זה דמיון, לא הבל ולא חלום,
זוהי האמת הקדומה שבתוכי,
הקול הדק והתדר של נשמתי,
שקורא: היה למה שנועדת להיות.

כי בלא ייעוד הלב הולך ונמוג,
רק משמעות מחייה את הרוח,
רק שליחות משיבה האור לעיניים,
כי רק לשם כך נבראתי אדם.

ואם יחשיך לי עוד יום בלי סיבה,
אזכור שהמשמעות לא נעלמה,
כמו כוכב שמאיר מעבר לערפל,
תאיר נשמתי, אמצא תכלית ואנצל.

אני האור שלא כבה גם בלילה,
הניצוץ שזוכר את הדרך למעלה.
מבקש לגעת באור הפנימי,
להיות שיר ששר העולם  איתי.


אני האור שלא כבה גם בלילה, הניצוץ שזוכר את הדרך למעלה,
מבקש לגעת בסוד האור הפנימי.
https://youtu.be/ySjQt2UccPU