חלומו של כל דיקטטור

בעולם המודרני, הדיקטטור לא חייב להחזיק בחיילים, בתי כלא או
חומות ברזל כדי לשלוט. מספיק לו תאגידים תאבי שורת הרווח,
אלגוריתמים וטכנולוגיות שיאפשרו לו להפוך את כל אדם ל"משאב",
לנתח את מחשבותיו, לשלוט בתשומת ליבו ולבודד אותו מהחברה
האנושית. זהו חלומו של כל דיקטטור: עולם שבו האדם הופך לישות
מנותקת, מבודדת ולכן קלה יותר לניצול, תוך שמירה על מראית־עין
של חופש ושל בחירה דמוקרטית חופשית.

רואים תופעות אלה במציאות האמריקאית בה יש חדירה מסחרית מתמשכת
אל חיי הילדים בבתי ספר, מחשבים וציוד טכנולוגי מסופקים על ידי
תאגידים, עם תנאים שמאפשרים פרסומות וחיזוק תרבות הצריכה.

אוכל מהיר, פיצה שהוגדרה כירק בשל רוטב עגבניות, ותרופות יקרות
נגד השמנה הופכים את התלמידים והאזרחים ל-"חוות בקר" מודרניות:
מספקים תשומת לב, מידע וכסף לתאגידים, במקום להיות חופשיים
ומודעים. שלא לדבר על מגפת ההתמכרות לתרופות משככי כאבים
ומשפרי מצב רוח.

ההשלכה היא פגיעה משמעותית בקבוצות מוחלשות: ילדים עניים,
תלמידים באזורים מוחלשים ומבוגרים בעלי גישה מוגבלת למשאבים,
שהם הנפגעים הראשונים (אבל לא האחרונים) במערכת שמסתירה את
עצמה מאחורי חוקים פורמליים והבטחות טכנולוגיות.

בעידן הדיגיטלי והרשתות ה"חברתיות" עם אינספור פלטפורמות
שהופכות את המשתמשים למשאב מתמשך. כל לייק, שיתוף, ותנועה ברשת
מנוצלים ליצירת רווח תאגידי, תוך חיזוק דעות קיימות ויצירת
תיבת־תהודה של המחשבות שלנו.

האלגוריתמים לומדים אותנו, משחזרים אותנו ומחזירים את עצמנו
בחוזקה, כך שהאדם הופך לישות מבודדת  מהודהדת  מול AI.

ההשלכה היא בידוד מנטלי וחברתי, חיזוק דעות קיימות והגבלת
החשיפה לגיוון מחשבתי.

כאשר כל מנגנוני המסחור, התזונה, החינוך, הרשתות החברתיות
וה-AI פועלים יחד, נוצרת חווה מודרנית מלאה, שבה כל פרט:

1. מנוצל כסחורה: כספים, תשומת לב, מידע.
2. מחובר למכונה שמחזירה את עצמו - אקו צ'יימבר [תיבת תהודה].
3. מבודד מהחברה האנושית ומחוסן חברתי.

זו לא סתם תיאוריה: המציאות מראה שהשילוב של חינוך מסחרי,
תרופות, מזון מעובד, רשתות חברתיות ו-AI יוצרים מערכת שמבוססת
על ניצול מוחלט של האדם המודרני .

חלומו של כל דיקטטור כבר לא חלום פיזי ישן של שליטה בכוח צבאי.
בעולם שלנו, החלום מתקיים  דרך כלים טכנולוגיים, כלכליים
וחברתיים, שמאפשרים שליטה עדינה, מתוחכמת ומניפולטיבית להפיכת
האדם למשאב, למכונה, לישות מבודדת בשם חופש הבחירה
והדמוקרטיה.

בדיוק כמו שפיצה מוגדרת כירק או מחשבים מסופקים עם פרסומות,
המראה והתדמית נשמרים, אך המציאות היא של ניצול מוחלט, בידוד
ושליטה טוטלית.

חשוב לציין שלצד המנגנונים המבודדים והמנצלים, הטכנולוגיה
והקישוריות העולמית גם מאפשרות לאדם המודרני גישה לידע,
לקהילות של תמיכה ולכלים שלא היו קיימים בעבר. האתגר הגדול של
תקופתנו היא היכולת שלנו לפתח "אוריינות דיגיטלית" וביקורתיות
כדי לא להפוך למשאב בתוך החווה הזו.

מודעות למה שקורה, זה הפתרון, אבל מי ירים את הכפפה כשהמערכת
עצמה מרוויחה מהבורות?