אתה שב הביתה,
כמו אדם הנפלט מן הים,
אצות כרוכות סביב קרסוליך,
מסתיר בכיסיך צדפים חדים,
לא מזכרות.
שברים.
המלח צורב את עורך
ואני טועמת
כדי לדעת איפה
כמעט טבעת
אני השוליים בכתב ידך
המקום שבו אתה לוחץ חזק מדי
עד שהדף
נחרץ.
העמוד הקרוע
נשאר בכיס פנימי,
מקומט
אתה עובר בי שוב ושוב
עד שהנייר מתעייף
ומתחיל לדמם סיבים
כשאתה בא אלי
המצפון נשאר ליד הדלת
מעיל רטוב
מגלים אלימים.
אני תולה אותו
שלא יטפטף בינינו
אני מונחת על מדף
בין האישה שאתה מציג באור
לבין זו שאתה צורך בחשכה.
אבק דק מכסה אותי,
אבל אם תנשוף
אבער.
אני כתם.
לא כזה שמים רותחים
מכניעים.
אני הכתם שמתפשט בחום.
אתה מבין? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.