אני לא אהיה אם לבנך,
לא אהיה אשת סוד בימיך.
לא אש,
לא צחוק,
לא להט במיטתך,
רק צל בלילותיך.
וגם זה אפילו לא.
בלילות אני שוכבת על גבי
סופרת את המרחק בין שמך לשמי.
רחמי ריק אך שואג
כאילו זוכר חיים
שלא נתת לי לשאת.
גופי יודע את מידותיך בעל פה.
כל כך רציתי
לתת לך חיים.
בביתך דולק אור יציב.
אישה אחרת נושאת את שם משפחתך
כמפתח חוקי.
ואני -
דלת שלא תיפתח,
עריסה בלי שיר ערש,
אש בלי רשות לבעור בך.
אהובי,
אילו הייתי אמיצה יותר
הייתי מבקשת שתראה אותי
בכל גווניי
אבל אני אמיצה מספיק
כדי לאחל לך אושר
בזרועות שאינן שלי. |
