זר בן בלי בית / עכשיו הם הר |
ליבי נחצב בתעלות,
כך ימשיך לזרום הדם,
במורד המעלות.
דמם של כל הנותרים,
הרחק מאז בזיכרון.
אני יורד דרגה, דרגה,
עד שאחזור להיות טירון,
או ילד קט, ממש תינוק,
משחק בחיילים.
למרגלות אותה גבעה,
בתעלות מתרוצצים.
אני נושם עמוק. אסור
לדם שלי לקצוף, אם
לא אצליח להתמיד, מוות
בתעלות ישטוף.
למרגלות אותו מקום,
בו יחד הם בדד לשכון,
נותר בי דם לעוד מחר.
עכשיו הם הר.
עכשיו הם הר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|