במהלך המאה העשרים נהרגו מאות אלפי אנשים בשם אידאל השוויון
המזויף.
ניתן היה לחשוב שהקומוניזם ייעלם מהעולם, אבל עדיין יש אנשים
המפנטזים על השבת עטרה ליושנה.

מכיוון שלא נולדנו שווים, אפשר לצפות שלא נרוויח שכר שווה.
יותר מזה, לא כל מי שיקבל מיליונים יידע מה לעשות איתם.

במקום לפנטז על שכר שווה, עדיף לספק את יצר המשחק והתחרותיות
של בני האדם, בתנאים מגבילים, שלא ייווצר קפיטליזם חזירי.
שכר המינימום צריך להיות מוצמד למוצרי היסוד, כך שהעוני הכי
קשה שאדם עובד יגיע אליו ייחשב לרווחה יחסית (בהווה שלנו).

לדוגמה טובה שקורית כיום, אני דייר ברשת א.ד.מ (לשעבר א.ד.נ.מ)
והרשת משגשגת הודות לקצבאות שלנו. אבל מה? דואגים לנו שנצא
לסרט פעם בחודש, להצגת תיאטרון פעם בחודש, גם מסעדה פעם
בחודש.

עוד מעט נטוס לבטומי שבגאורגיה, שעל זה בטח לא חשב ז'בוטינסקי
כשכתב את חמשת הממים שלו, כך שאני מרגיש שדואגים לי.
וגם לאחרים דואגים, חשוב להדגיש.

גם דאגו לי לתעסוקה שאני אוהב, כך שאני מוקף באנשים טובים.