יצחק דיין / יש הרבה אנשים בהאנגר |
רוקדים ומתרוקנים
הלהקה מנגנת כל הלילה
שירים ללא מילים
אנחנו בשורה האחרונה
שני אחים
נשענים על שולחנות עגולים
הידיים עמוק בכיסים
וקשה לי לזוז
אני מביט בהססנות לצדדים
כבד ורציני
רציתי לאפשר לעצמי
לחגוג משברים
זה פתטי ומשחרר
להיות דמות אנונימית
שמציירת צורות בחושך
אני מצייר את הרהורי הלב
וחושב על דיסוננס בלתי פתיר
של מדינה פצועה
המבקשת תרופות בריגושים
יש הרבה אנשים בהאנגר
רוקדים ומתרוקנים
הלהקה מנגנת כל הלילה
שירים ללא מילים
בדרך לרכב
מכווצים מקור
דיברנו על החיים פה
לפני ואחרי
ושלנצח לאושר יהיה טעם אחר
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|