אימא אני יושב לבד בשורה הראשונה
ובהפסקות משוטט ומעמיד פנים
מחפש אישורים וחיזוקים
ולא חי את הנעורים
כמו שכתבו בספרים

קשה לי להסתיר את הדמעות
להיות חלק מהנוף, לקבל את עצמי
אימא, לפעמים אני מצליח להתרכז
ורוב הזמן מרחף וחולם על מקומות אחרים

ובגיל עשרים
עליתי על אוטובוס לתל אביב
לקנות גלידה ביום הולדתי
קצת להמתיק את בדידותי
וחלפו השנים
הגעתי לגיל שלושים
ניסיתי לכסות בעבודה ובלימודים
שוב ושוב ברחתי מעצמי

אימא את לא יודעת כמה זה קשה
רגע לפני משבר הארבעים
להפסיק לחפש אשמים
שאין אדם שיכול להבין
שאת שהבאת אותי לכאן
לא מסוגלת באמת לאהוב אותי