ואני ניגש לדלת להניח את המזוודה,
שוב חוזר אליך למיטה, יושב עליה,
ומעביר את ידי בשיערך שעל הכר,
אני לוחץ כפתור מדליק אור קטן,
את מדליקה לך סגריה מגולגלת,
לוקחת פאפ ומעבירה אותה אלי,
כאומרת קח סגריה של אחרי זיון,
אני יודעת ודומעת כי לא תחזור,
חזרתי בפעמים הקודמות אמרתי,
ואת ענית שזה היה אז ועכשיו זה...

חזרתי בפעמים
הקודמות אמרתי,
ואת ענית שזה היה
אז ועכשיו זה...

ביום שאמות אני יודע שתזילי דמעה,
לא תתאבלי הרבה זמן אולי יום יומיים,
אבל כשאת תהיי מרוכזת בעצב שלך,
אקח כל דמעה ואחבק ואנשק אותה,
ואלטף אותה וזה רק כי היא שלך... שלך,
ואולי קצת גם שלי ומה שיהיה לך בלב,
רק את ואלוהים תדעו... יש מצב גם אני,
וזה כי אז כבר אהיה בעולם האמת,
ואדע שבאמת אהבתי אותך כל כך,
ובאמת גם את... באמת שרק מרחוק.

באמת אהבתי אותך כל כך,
ובאמת גם את... באמת שאהבת,
רק שאהבת כל כך, כל כך,
מרחוק.

החיים הם רק סרט שמוקרן על מסך,
מסך של כוכבים של השמים יש גם,
ארץ, יש גם אנשים, ואת יפה כל כך,
אז כמזדמן נכנס אלייך רק לומר שלום,
כי יש אלוהים שבשמים והוא מנהל,
כאן בארץ את ההצגה, זו לא חזרה,
רק הדבר האמתי, הלב שאוהב,
כל כך כל כך אוהב ורעב וגונב,
לנו רק עוד רגע אחד של תענוג,
רגע אחד שאותו הלב יזכור לעולם.

גונב לנו רק עוד רגע... רק עוד רגע,
רגע אחד של תענוג, של תענוג,
רגע אחד שאותו הלב יזכור לעולם,
רגע אחד לפני שהכול מתפוגג.