כפי שכבר כתבתי תחת שם העט ציצי מקניל, גם יצירה שיש בה אחיזה
בתרבות הפופולרית, אבל בתנאי שיש בה מידה של דמיון, יש בה משהו
חתרני, שכן היא מרמזת שהרובד הנגלה לעין של המציאות איננו
היחידי.

שאלו פעם סופרת (ששכחתי את שמה) שכותבת בעיקר לילדים, אם יש
כזה דבר קסם אמיתי. היא ענתה, שעצם העובדה שלוקחים דפי נייר
ומטביעים עליהם כתמי דיו - ואחר כך אצל מי שמביט בהם נוצרים
עולמות שלמים בראש - זהו קסם אמיתי.

בעשורים האחרונים, עם כניסתם של פרשני פיזיקת הקוואנטים לתרבות
הפופולרית, יותר ויותר ברור שהמציאות היא עניין של נקודת מבט.
כל המציאות היא משהו מאוד רוחני.

אם אפשר לדמיין את זה, סימן שזה אפשרי שיהיה קיים, אפילו אם
בעולם בעל הסתברות נמוכה. טרי פראצ'ט וניל גיימן הם רק 2 שמות
שעולים בדעתי לחתירה של סופרי פנטזיה תחת עצם מושג המציאות.

ביום יום שלי, כשאני בהסעה לתעסוקה שלי, אני מחפש לוחיות רישוי
שיש בהם מספרי פאלינדרום. מכיוון שזה לא סביר למצוא כאלה -
ואני בכל זאת מוצא - הגעתי למסקנה שיש תסריטאי ליקום הזה. ממש
לא משנה אם התסריטאי הוא היקום, כפי שטוען שפינוזה.

למעשה, מבחינת הרגש הדתי שלי, אני לא פחות דוס מכל דוס שאני
מכיר, רק אצלי כתבי הקודש הם קומיקס וגם קצת ספרים "רגילים".
תארו לעצמכם לאיזו אקסטזה דתית הגעתי כשמצאתי חוברת קומיקס
שיצאה בשנה ובחודש בהם נולדתי.