עמדנו ללא כסות אחד מול השנייה
תחילה את הורדת את חולצתך
גם אני אחרייך בלי למצמץ לשניה
הגופיה של החורף גם הוסרה
אצלי עם תחרה סגולה
אצלך צחה
מכנסייך נשרו לריצפה
תחתונים נשארו על גופך
שמלתי התעקשה
הייתי צריכה לנענע את מותניי
כדי להסירה
הבטנו פעם במבט ישיר
ופעם במבט רחום
על הילדות שהייתה שלי וגם שלך
חיוך עלה על פנינו
לך גומת חן
לי עיניים ירוקות
חום נעים היה בחדר
לא נגעת בשדיי
גם לא בערווה
התלבטת אם זאת תחילה
או סופה של תשוקה
לפתע נשמעו צעדים מעבר לדלת
התלבשנו במהרה
לא ידענו אם זה טוב או רע
על הדלת הקישה תקווה
אתה את המנעול לא רצית לפתוח
אני כבר לא הייתי בהוויה
הרגשתי בודדה
יצאתי מהחלון
לא יכולתי להישאר
בדמדומים
בין האור לחושך
חזרתי לביתי
חזרה ללא נודע
שם לא מצאתי
מנוחה
הוא יודע שאותו אני רוצה
מנסה לומר לי שאני כבר לא רצויה
תמרור עצור הציב מולה
כותבת עליך שיר זה
ברמזורים אדומים
על נייר
על הלב
על כול מה שכואב
אולי זה לא נועד
לגלגול הזה
זה מה שזה