בתוך לבי אור רוטט,
כצליל נסתר, שלא נשמע מעולם,
כוחו זורם בעורקיי, קיצבו בי פועם,
ועולמי השלם החי בתוכי.

אך לבי אינו נרגע,
רצונו צמא להתמלא, לשונו דבקה לחיכו,
קולי הפנימי, תועה בחפוס שיו,
לא נח, שובר שקט, לא משכין רגיעה.

ושקט הס שוטף חללים,
כים אשר אין לו חוף, אין לו סוף,
מכיל את כל הזכרונות העגומים,
זכרון שכוח אחדות משכבר הימים.

וכך חלקיו נדדו בדרכם,
כוכבי נפרדו בשמי פנים קירותיו,
חיים זה לצד זה, אך עתה, נבדלים,
כל אחד מחזיק אורו לבדו.

האחד מסנוור וקורן להבה,
חברו לצד הכוח המתמלא וכבה,
מסנוור מקרין לי קרניים דקות,
אשר רק לעיתים את חברו ממלאות.

ושקט הס שוטף חללים,
כים אשר אין לו חוף, אין לו סוף,
מכיל את כל הזכרונות העגומים,
זכרון שכוח אחדות משכבר הימים.

ושקט הס שוטף חללים,
כים אשר אין לו חוף, אין לו סוף,
מכיל את כל הזיכרונות העגומים,
זיכרון שכוח אחדות משכבר הימים.


האחד מסנוור וקורן להבה, חברו לצד הכוח המתמלא וכבה,
מסנוור מקרין לי קרניים דקות, אשר רק לעיתים את חברו ממלאות.
https://youtu.be/IayNOU7jKn8