השירים האלה נעים על התפר שבין אגדה וחזיון, בין סיפור תלמודי
לבין חוויה קיומית. הם אינם מבקשים לתאר עולם כפי שהוא, אלא
כפי שהוא נחשף כשהמידות מתערערות: גודל שאין לו שיעור, סכנה
שמולידה חסד, קלקול שמצמיח תיקון, ומפגש תמידי בין ארץ לשמים.
ההגזמה, הדימוי והאבסורד אינם קישוטים, הם הכלים היחידים
שבאמצעותם ניתן לדבר על מה שחורג מן ההיגיון הרגיל.
רבה בר בר חנא הוא דמות של עד נוסע: חכם שאינו יושב בבית המדרש
בלבד, אלא יוצא לדרכים, למדבר, לים ולשולי העולם. הוא רואה,
מתפעל, טועה, שותק במקום שהיה צריך לדבר, ונוגע במקום שאסור.
דווקא פגיעוּתו וחוסר שלמותו הופכים אותו לכלי גילוי. דרך
עיניו מתברר שהאמת אינה תמיד בצד הכוח, שהקדושה מסוכנת למגע,
ושהאל עצמו כביכול ממתין למענה אנושי.
ביחד, האגדות והשירים מציעים קריאה: העולם מתוקן לא מתוך
שלמות, אלא מתוך סדק. לא דרך הכרעה חדה, אלא דרך הקשבה, עמידה
בין ניגודים, והסכמה ללכת זמן רב מבלי להבין הכול. זו שירה של
מסע, לא אל יעד ברור, אלא אל תודעה שמסוגלת לשאת מסתורין.


נְשִׁיקַת אֶרֶץ וְשָׁמַיִם

אָמַר לִי הַסּוֹחֵר:
בֹּא וְאַרְאֶה לְךָ
מָקוֹם שֶׁבּוֹ הָאָרֶץ
מַרְאָה אֶת פָּנֶיהָ לַשָּׁמַיִם.
וְהָלַכְנוּ עַד קְצֵה הַהֲוָיָה,
שָׁם הָרָקִיעַ
אֵינוֹ תִּקְרָה
אֶלָּא חַלּוֹן.
הוֹצֵאתִי אֶת סַל לַחְמִי,
פְּרוּרֵי יְמֵי פִלְפּוּלַי,
וְהִנַּחְתִּיו
בַּחַלּוֹן הַמִּסְתּוֹבֵב שֶׁל הָעוֹלָם.
וְהִתְפַּלַּלְתִּי.
כְּשֶׁחָזַרְתִּי,
הַסַּל נֶעֱלַם.
אָמַרְתִּי בְּלִבִּי:
הַאִם גַּנָּבִים יֵשׁ
גַּם בֵּין כּוֹכָבִים?
אָמַר לִי הַסּוֹחֵר בְּשֶׁקֶט:
הַחַלּוֹן שֶׁהִנַּחְתָּ עָלָיו
אֵינוֹ עוֹמֵד.
הוּא מִסְתּוֹבֵב כַּגַּלְגַּל הַזְּמַן,
וְעוֹד יָשׁוּב לִמְקוֹמוֹ.
חַכֵּה עַד מָחָר.
כִּי מִי שֶׁמַּנִּיחַ
דָּבָר בֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ
חַיָּב לִלְמֹד
אֶת מִדַּת הַהַמְתָּנָה.
וְלָמַדְתִּי:
לֹא כָּל הֶעְלֵם, גְּנֵבָה,
וְלֹא כָּל אָבוּד, אָבְדָן.
יֵשׁ דְּבָרִים
שֶׁעוֹלִים לְשָׁמַיִם
כְּדֵי לַחְזֹר
נְקִיִּים יוֹתֵר.
וְכֵן הַסַּל,
וְכֵן הַלֶּחֶם,
וְכֵן הָאָדָם
הָעוֹמֵד בַּחַלּוֹן
וּמַאֲמִין
שֶׁהַסִּיבוּב
אֵינוֹ אֲבֵדָה
אֶלָּא נְשִׁיקָה.


הַסַּכָּנָה שֶׁבָּאַשְׁלָיָה

אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חֲנָא:
פַּעַם הָלַכְנוּ בְּיַם הָעִלּוּפִים,
יַם שֶׁאֵין בּוֹ תַּחְתִּית וְאֵין בּוֹ שֵׁם,
וְרָאִינוּ דָּג אֶחָד,
לֹא בְּרִיָּה, אֶלָּא נְשִיא עוֹלָם.
וְעַל גַּבּוֹ נֶאֱסַף חוֹל,
לֹא חוֹל, אֶלָּא זִכָּרוֹן קָפוּא,
וּבַחוֹל צָמְחוּ עֲשָבִים,
יְרֻקִּים כְּסוֹד שֶׁל קְלִפָּה:
חַיִּים שֶׁאֵינָם חַיִּים.
אָמַרְנוּ: זֹאת יַבָּשָׁה.
אָמַרְנוּ: כָּאן מְנוּחָה.
אָמַרְנוּ: הִגַּעְנוּ אֶל הַקֵּץ.
וְלֹא יָדַעְנוּ,
שֶׁהַדָּג נוֹשא עָלָיו עוֹלָמוֹת שְׁבוּרִים,
שֶׁהַחוֹל הוּא קְלִפַּת הַשֶּׁקֶר,
וְהָעֲשָבִים, הִתְחַזּוּת שֶׁל גַּן.
הִדְלַקְנוּ אֵשׁ.
לֹא לֶחֶם אָפִינוּ, אֶת הָאוֹר כִּלְכַּלְנוּ.
לֹא בִּשַּׁלְנוּ תַּבְשִׁיל,
אֶלָּא חִמַּמְנוּ מָקוֹם שֶׁאָסוּר לְהִתְעוֹרֵר.
וְכַאֲשֶׁר הָאוֹר נָגַע בַּגַּב הַחַי,
נִשְׁבְּרָה הָאַשְׁלָיָה.
הַדָּג נֶעֱרַךְ כְּכִסֵּא שֶׁל דִּין,
הַיַּבָּשָׁה נִגְזְלָה מִתַּחְתֵּינוּ,
וְנָפַלְנוּ,
לֹא לַמַּיִם,
אֶלָּא לַתְּהוֹם שֶׁבֵּין עוֹלָם לְעוֹלָם.
וְהַיָּם פָּתַח פִּיו כְּתוֹרָה שֶׁל חֲשֵׁכָה,
וְאִלְמָלֵא הַסְּפִינָה,
כְּלִי דַּק שֶׁל רַחֲמִים,
הָיִינוּ נִמְחָקִים
מִסֵּפֶר הַיַּבָּשָׁה וּמִסֵּפֶר הַיָּם.
כָּךְ הִיא הָאַשְׁלָיָה:
קְלִפָּה שֶׁמַּצְמִיחָה גַּן,
גַּב שֶׁנִּדְמֶה לָאָרֶץ,
אֱמֶת שֶׁשּׁוֹתֶקֶת
עַד שֶׁחוֹם הָאָדָם מְעוֹרֵר אוֹתָהּ.
אַשְׁרֵי מִי שֶׁיוֹדֵעַ
שֶׁלֹּא כָּל יַבָּשָׁה, אֲדָמָה,
וְלֹא כָּל מְנוּחָה, גְּאֻלָּה.


יִשרָאֵל וְהָאֻמּוֹת

אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חֲנָא:
פַּעַם הָלַכְנוּ בַּמִּדְבָּר,
מָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ קוֹל
אֶלָּא קוֹל הַשֶּׁפַע הַנִּסְתָּר.
וְרָאִינוּ אַוָזִים,
לֹא כְּעוֹף הַשָּׁמַיִם,
אֶלָּא כְּכֵלִים מָלֵאִים עַד גְּדוֹתָם,
נוצותֵיהֶם נוֹשְׁרוֹת
מֵרֹב שֻׁמָּן.
וּמִתַּחְתֵּיהֶם,
נְחָלִים שֶׁל שֶׁמֶן,
זָהָב נָזִיל בְּאֶרֶץ צִיָּה,
שֶׁפַע בְּלִי מַאֲמָץ,
בְּלִי בְּרָכָה נִקְרֵאת.
וְאָמַרְתִּי אֲלֵיהֶן בְּיִרְאָה:
הַאִם יֵשׁ לִי בָּכֶן חֵלֶק
לָעוֹלָם שֶׁאֵין בּוֹ מָדִיד
וְאֵין בּוֹ חוֹלֵף?
אַחַת הִגְבִּיהָה כָּנָף,
וְאַחַת הִגְבִּיהָה יָרֵךְ,
לֹא מִלִּים,
רַק רֶמֶז מִבָּשָר,
הַבְטָחָה שֶׁאֵינָהּ נוֹחָה.
וּכְשֶׁבָּאתִי אֶל רַבִּי אֶלְעָזָר
וְסִפַּרְתִּי לוֹ הַדָּבָר,
לֹא שִׁבַּח וְלֹא שָׁאַל,
אֶלָּא אָמַר בְּקוֹל כָּבֵד:
עֲתִידִין יִשרָאֵל
לִתֵּן עֲלֵיהֶן אֶת הַדִּין.
כִּי הַשֶּׁפַע שֶׁזּוֹרֵם חִנָּם,
דּוֹרֵשׁ מִשְׁפָּט,
וְהַבְטָחָה שֶׁנִּתֶּנֶת בְּרֶמֶז,
מְחַיֶּבֶת מַעֲשֶה.
וְלֹא הָאַוָזִים יֵעָנְשׁוּ,
וְלֹא הַנְּחָלִים יֵחָסְמוּ,
אֶלָּא מִי שֶׁרָאָה שֶׁמֶן נִשְׁפָּךְ
וְלֹא הֵפִיק מִמֶּנּוּ נֵר.
כִּי בֵּין יִשרָאֵל לָאֻמּוֹת
לֹא הַשֶּׁפַע מַבְדִּיל,
אֶלָּא הָאַחֲרָיוּת.
וּמִי שֶׁנּוֹתָן לוֹ כָּנָף לֶעָתִיד,
נִדּוֹן עַל הַצַּעַד
שֶׁהוּא עוֹשֶה בָּהּ כָּאן.


הַדֶּרֶךְ לִשְׁלֵמוּת

פַּעַם הָלַכְנוּ בַּמִּדְבָּר,
וְהַמִּדְבָּר הָיָה סֵפֶר פָּתוּחַ
לְמִי שֶׁיּוֹדֵעַ לִקְרֹא
לֹא בְּאוֹתִיּוֹת
אֶלָּא בְּרֵיחַ.
וְהִתְלַוָּה אֵלֵינוּ סוֹחֵר,
יָדָיו מְלֻכְלָכוֹת עָפָר,
וְעֵינָיו תְּכוּלוֹת כְּתַכְלִית רְחוֹקָה.
הוּא לֹא הִסְתַּכֵּל בַּדֶּרֶךְ,
הוּא הִקְשִׁיב לָאֲדָמָה.
לָקַח עָפָר, הֵרִיחַ,
וְאָמַר:
זֹאת הַדֶּרֶךְ לְכָאן,
וְזֹאת הַדֶּרֶךְ לְשָׁם.
כְּאִלּוּ הָאָרֶץ זוֹכֶרֶת
אֶת עַצְמָהּ.
שָׁאַלְנוּ אוֹתוֹ:
כַּמָּה רְחוֹקִים אֲנַחְנוּ מִמַּיִם?
וְהוּא אָמַר:
תְּנוּ לִי עָפָר.
וּבָעָפָר,
נִמְדַּד הַצָּמָא.
אָמַר: שְׁמוֹנֶה פַּרְסָאוֹת.
וְהִמְשַׁכְנוּ לָלֶכֶת
בְּלִי לִרְאוֹת אֶת הַקֵּץ.
שַׁבְנוּ וְנָתַנּוּ לוֹ עוֹד עָפָר,
וְאָמַר:
שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת.
כִּי הַמַּיִם,
כְּשֶׁהֵם נִקְרָאִים בֶּאֱמֶת,
מִתְקָרְבִים.
נִסִּינוּ לְהַטְעוֹתוֹ,
עִרְבַּבְנוּ עָפָר בְּעָפָר,
זְמַן בִּזְמַן,
צַעַד בְּצַעַד.
אֲבָל לֹא יָכוֹלְנוּ לוֹ.
כִּי מִי שֶׁיּוֹדֵעַ אֶת רֵיחַ הַדֶּרֶךְ,
לֹא נִלְכָּד בַּתַּחְבּוּלָה.
הוּא יָדַע:
הָעָפָר שֶׁמִּתַּחַת לָרֶגֶל
אֵינוֹ דּוֹמֶה לָעָפָר שֶׁמִּתַּחַת לַלֵּב,
וְהַמַּיִם
תָּמִיד קְרוֹבִים
לְמִי שֶׁהוֹלֵךְ בְּיֹשֶׁר.
כָּךְ הִיא הַדֶּרֶךְ לִשְׁלֵמוּת:
לֹא מְסֻמֶּנֶת בִּשְׁלָטִים,
אֶלָּא נִגְלֵית לְמִי שֶׁמֵּרִיחַ
אֶת הָאֱמֶת
מִתּוֹךְ הָעָפָר.



כֹּחוֹת מְנוּגָדִים

הַגַּל הַהוּא
שֶׁעָלָה מִתְּהוֹם קַדְמוֹנִי
לִבְלֹעַ סְפִינָה וְשֵׁם,
רֹאשׁוֹ כְּכֶתֶר נִיצוֹצִים
שֶׁל אֵשׁ לְבָנָה אֲשֶׁר אֵינָהּ נִכְבֵּית,
וּגְבוּרָתוֹ כְּרֶגַע קֹדֶם הַבְּרִיאָה.
וְהָאָדָם,
לֹא בִּכְלִי בָּשָר יַכֶּנּוּ,
אֶלָּא בְּאַלּוֹת הַשֵּׁמוֹת,
חֲקוּקוֹת בְּאוֹתִיּוֹת אֵשׁ וּמַיִם,
שֶׁנִּתְלוּ בְּרוּחַ הַסּוֹד:
אַהְ-יֶה אֲשֶׁר אַהְ-יֶה
וְנִסְדַּק הַזְּמַן לִשְׁנַיִם.
יָ הּ ה' צְבָאוֹת
וְנִכְפְפוּ הַמַּיִם לִזְכֹּר אֶת מְקוֹרָם.
אָמֵן אָמֵן סֶלָה
וְנֶחְתְּמוּ שַׁעֲרֵי הַתְּהוֹם.
אָז חָזַר הַגַּל לִהְיוֹתוֹ גַּל,
וְלֹא מַלְאָךְ חַבָּלָה,
וְהָאֵשׁ שֶׁבְּרֹאשׁוֹ
נִשְׁתַּקְּעָה בְּלֵב הַמַּיִם.
וְהַסְּפִינָה
עָבְרָה בֵּין שֵׁם לְשֵׁם,
בֵּין פַּחַד לְהַאֲמָנָה,
כְּמִי שֶׁנִּצְּלָה
לֹא מִן הַגַּל,
אֶלָּא מִן הַהֶסְתֵּר.



נַחְשׁוֹלִים וּמַשְׁמָעֲתָם


כָּךְ סִפְּרוּ לִי יוֹרְדֵי הַיָּם:
בֵּין גַּל לְגַל
שְׁלֹשׁ מֵאוֹת פַּרְסָאוֹת פְּרִישָה,
וְכֵן גֹּבַהּ הַגַּל
מִדָּה שֶׁאֵין לָהּ עֵין.
וּפַעַם אַחַת
הָלַכְנוּ בְּדֶרֶךְ הַיָּם,
וְהִגְבִּיהַ אוֹתָנוּ גַּל
עַד שֶׁרָאִינוּ
מְקוֹם מוֹשַׁב כּוֹכָב קָטָן,
קָטָן בְּשֵׁם, גָּדוֹל בְּאֵשׁ.
וְנִדְמָה לִי
שֶׁשִּׁטְחוֹ כְּשֶׁטַח זְרִיעַת
אַרְבָּעִים סְאָה חַרְדָּל,
וְאִלּוּ הִגְבִּיהַ הַגַּל עוֹד מְעַט
הָיִינוּ נִשרָפִים
מֵחֹם אוֹרוֹ.
וַיִּצְעַק הַגַּל אֶל חֲבֵרוֹ:
חֲבֵרִי,
הַאִם הִשְׁאַרְתָּ דָּבָר בָּעוֹלָם
שֶׁטֶּרֶם נִשְׁטַף,
כְּדֵי שֶׁאָבוֹא אֲנִי
וַאֲאַבְּדוֹ?
וַיֹּאמֶר הַגַּל הָרִאשׁוֹן:
צֵא וּלְמַד מִכָּאן
גְּבוּרָתוֹ שֶׁל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם:
שֶׁלְּאַחַר כָּל כֹּחִי,
וְרֹב גּוֹבְהִי וְעָזִּי,
אֵינִי יָכוֹל לַעֲבוֹר
אֶת חוֹל הַיָּם,
אֲפִלּוּ כִּמְלוֹא
רוֹחַב חוּט.
שֶׁנֶּאֱמַר,
וַיַּעֲמֵד חֹק לַיָּם,
וְאָמַר:
עַד פֹּה תָבוֹא
וְלֹא תוֹסִיף.


מַה שֶׁמֵּעַל וּמֵעָבָר

אָמַר הַתַּנָּא,
רָאִיתִי אֶת הוֹרְמִין בֶּן לִילִית,
רָץ בֵּין צְלָלִים וּבֵין עוֹלָמוֹת נִסְתָּרִים,
עַל חוֹמַת חֲמוּזָא,
כְּנֶשֶׁר מְטַפֵּס בְּרַגְלֵי שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
רְכַב פָּרָשׁ תָּמוּם,
עַל בְּהֵמָה שֶׁל נְשָׁמוֹת וְאוֹר,
בַּתַּחְתִּית הַחוֹמָה,
וְהַשֵּׁד מְסַתֵּר פָּנָיו בְּתוֹךְ סְפִירַת גְבוּרָה,
מִתְעַמֵּל בֵּין תְּקָעוֹת הַמְּלָכוּת.
שְׁתֵּי פְּרָדוֹת,
כָּלוֹת בְּעֹכֵל לְאֹכֶף,
עוֹמְדוֹת כְּשָׁנִים שֶׁל תְּהוֹמוֹת נִפְרָדוֹת,
עַל גְּשָׁרֵי נְהַר דְּרוֹגֶנְג
מַסָּעוֹת שֶׁל נְשָׁמוֹת הַמִּתְגַּלּוֹת.
וְהַשֵּׁד, רוֹקֵד בֵּין פְּרָדָה לִפְּרָדָה,
בְּיָדוֹ שְׁתֵּי כּוֹסוֹת יַיִן,
יַיִן שֶׁל חָכְמַת הַסּוֹד וְדַעַת הָאֱמֶת,
וּבְתוֹךְ הַקְּפִיצָה,
מַעֲשֵה קֶסֶם שֶׁל נִשְׁמַת עוֹלָם,
מְרַקֵּן כּוֹס לַחֲבֶרְתָּהּ,
וְלֹא נוֹטֶפֶת טִפַּת יַיִן לָאָרֶץ,
כְּמוֹ נְשִׁימַת חֶסֶד בֵּין עוֹלָמוֹת.
וּבְיוֹם הַסְּעָרָה הַזֶּה,
רוּחַ וְרַעַשׁ מֵעֲמַקֵּי הַסְּפִירוֹת,
קֹל דִּין וּמַשְׁפָּט מִלְמַעְלָה נִשְׁמַע,
וּבְמַלְכוּת הַשֵּׁדִים,
נִרְאָה זַעַם אֱלֹהִי,
וְהוֹרְגִים אוֹתוֹ בְּמַסְוֶה,
כִּי דֶרֶךְ שֵׁד לֹא לְהַרְאוֹת כֹּחַ,
אֶלָּא לְהִתְעוֹלֵל בַּסֵּתֶר הַנְּשָׁמוֹת,
כְּמוֹ שֶׁקֶט נֶאֱצָר בְּתוֹךְ עוֹלָם עֶלְיוֹן.
הוֹרְמִין, הָרָץ הַסּוֹדִי,
מַעֲבִיר אֶת רְחוֹבוֹת הַדִּמְיוֹן,
עוֹלֶה וְנוֹפֵל בֵּין סְפִירוֹת וּמַעֲמַדּוֹת,
מְשַׁלֵּב בֵּין חֹשֶׁךְ לָאוֹר,
בְּכֹחַ מַיִם וְיַיִן,
נֹשֵא סוֹד הַנְּשָׁמָה,
מִתְחַבֵּא בֵּין שָׁלוֹשׁ מַעֲלָיוֹת,
וְלֹא יוּפַּל אֶל הָאָרֶץ.


בְּרִיוֹת מְשֻׁנּוֹת

אָמַר הַתַּנָּא, רָאִיתִי:
רְאֵם בֶּן יוֹמוֹ,
וְגוֹדְלוֹ כְּגוֹדְלוֹ שֶׁל הַר תָּבוֹר,
וּמַה גּוֹדלוֹ שֶׁל הַר תָּבוֹר?
אַרְבַּע פַּרְסָאוֹת שֶׁל אוֹר וָרֶגַע,
רוֹם שֶׁמַּכִּיר אֶת הַשָּׁמַיִם.
צַווָארוֹ, כִּשְׁלוֹשׁ פַּרְסָאוֹת,
כִּמְטַר שָׁמַיִם נִשָּא,
וּמְקוֹם נַחַת רֹאשׁו,
פַּרְסָה וָחֵצָה,
עוֹלֶה בְּשֶׁקֶט עַל אֲדָמָה שׁוֹקֶטֶת.
הַטִּיל רְאֵם רִעְיוֹ,
וַיִּסְכֹּר אֶת הַיַּרְדֵּן בְּכֹחַ,
כְּמוֹ סֶכֶר שֶׁל אוֹר,
מְגִנָּה עַל פְּנֵי הַמַּיִם,
גְּבוּרָתוֹ נִשְׁמֶרֶת בְּתוֹךְ תְּהוֹם נִסְתָּר.
רְאֵם, כְּפֶסֶל אֶתְרוֹף,
אוֹר וּגְבוּרָה,
עוֹמֵד כְּמוֹ הַר בֵּין הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ,
סֵפֶר נִשְׁמָה שֶׁל כֹּחַ טָהוֹר,
שֶׁמְּלַמֵד כִּי הַגָּדֹל הוּא הַקָּטָן,
וְהַכֹּחַ בַּשֶּׁקֶט נִצְלָח.


חֶסֶד מִתּוֹךְ אַכְזָרִיּוּת

רָאִיתִי צְפַרְדֵּעַ,
עֲנָקִית, כְּכָל הָאָרֶץ בְּתוֹכָהּ,
עִיר שֶׁל שִׁשִּׁים בָּתִּים,
חַיִּים נִשְרָכִים בַּעֲרָפֶל.
אָז בָּא תַּנִּין,
כִּפְלָג אֵשׁ שֶׁל הַיָּם,
נִשְׁפַּךְ עַל צְפַרְדֵּעַ בְּלַהַט,
וּבָלַע אֹתָהּ בְּקֶרֶב הַלַּהַב הַמַּשְׁלִיט.
וְאֵיךְ, בְּתוֹךְ זֹאת הַחֲשֵׁכָה,
בָּאָה הָעֹרֵב, נְקֵבָה,
כְּנֶשֶׁר שֶׁמַּרְחִף בֵּין הַחֲשֵׁכָה וְהָאוֹר,
בְּלִי רַחֲמִים, בְּלִי רִפְיוֹן,
וּבָלְעָה אֶת הַתַּנִּין,
כְּמַלְכָּה שֶׁמּוֹשֶׁלֶת עַל כָּל הַזְּמַן.
הַכֹּחַ,
קָשֶׁה וּמְרוֹמָם,
הָעֹלֶה מֵהָאַכְזָרִיוּת,
מַצִּיל וּמוֹשִׁיעַ,
חֹסֶד כְּמוֹ שְׁלֵמוּת בְּתוֹךְ הַכְּאֵב.
הָעוֹלָם מְלֹא סְתָרִים,
וּפְעָמִים אֵין בְּלִי כְּאֵב לֹא יִפְרַח הַטּוֹב,
חָסֶד שֶׁנִּצָּל מִתּוֹךְ הָאַכְזָרִיוּת,
כְּמוֹ אוֹר שֶׁמִּפְּנֵי הַלַּיְלָה מֵאִיר לָעַד.


תִּקּוּן מִתּוֹךְ קִלְקוּל

אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חֲנָא:
פַּעַם נָסַעְנוּ בַּסְּפִינָה,
בְּיָם שֶׁל רוּחוֹת,
וְרָאִינוּ דָּג עֲנָק, שְדֵה חַיּוֹת שֶׁל עוֹלָמוֹת,
שֶׁבִּנְחִירָיו נִכְנַס שֶׁרֶץ קָטָן,
פֶּצַע קָטָן, נְקֻדַּת חֹשֶׁךְ בְּתוֹךְ אוֹר.
וַיָּמָת הַדָּג הַגָּדוֹל,
וּמֵי הַיָּם פָּלְטוּ אוֹתוֹ אֶל הַחוֹף,
כְּמוֹ שֶׁבְּרֵאשִׁית נִשְׁבַּר עוֹלָם,
וְהַכֶּרֶךְ נִשְׁמַט מִמְּקוֹמוֹ.
פְּלִיטַת גּוּפוֹ כְּחֶרֶב שִׁשִּׁים כְּרָכִים,
סְדָרִים שֶׁנִּשְׁבְּרוּ בְּכֹחַ הַשְּׁבִירָה,
וּמִבְּשָרוֹ אָכְלוּ
תּוֹשְׁבֵי שִׁשִּׁים כְּרַכִּים, קְרוֹבִים וּנוֹסָפִים.
וּמִבָּשָר מְמוּלָּח וּמְשֻׁמָּר
אָכְלוּ תּוֹשְׁבֵי שִׁשִּׁים כְּרַכִּים רְחוֹקִים יוֹתֵר,
כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ שֶׁל הָעוֹלָם כּוֹלֵל וְקוֹדֵם,
הַכֹּל בְּתוֹךְ מַעְגַּל נֶצַח שֶׁל תִּקּוּן וְחֶסֶד.
וּמִן הַשֶּׁמֶן שֶׁבְּגַלְגַּל אַחַת מֵעֵינָיו
מָלְאוּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת סְאָיִים שֶׁמֶן,
שֶׁמֶן הַחַיִּים, נִשְׁמַת הָרוּחַ הַמִּתְחַדֶּשֶׁת,
כְּתִפְאֶרֶת בֵּין סְפִירוֹת,
מַשְׁחִיזָה אוֹר בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ.
וּכְשֶׁחָזַרְנוּ לַמָּקוֹם בְּאַחֲרִית שְׁנֵים עָשָר
יְרָחוֹת,
רָאִינוּ מְנַסְּרִים קוֹרוֹת מֵעַצְמוֹתָיו,
קוֹרוֹת הַתִּקּוּן,
הַכָּבוֹד שֶׁנִּבְנָה מֵעַצְמוֹת הַכְּאֵב,
כְּדֵי לִבְנוֹת מִדֵּי חָדָשׁ
אֶת הַכְּרָכִים שֶׁנֶּחְרְבוּ בִּגְלָלוֹ.
הֵם הַבַּיִת שֶׁל הָרוּחַ הַחֲדָשָׁה,
הָעוֹלָם שֶׁעוֹד יִתְקַיֵּם
בְּתוֹךְ אוֹר וְשָׁלוֹם.



בֵּין עִיּוּן לְמַעֲשֶה


אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חֲנָא:
פַּעַם הָלַכְנוּ בַּסְּפִינָה,
וְהַסְּפִינָה נִלְכְּדָה
בֵּין סְנַפִּיר לְסְנַפִּיר,
כְּמַחְשָׁבָה שֶׁנִּלְחֶצֶת
בֵּין שְׁתֵּי אֲמִתּוֹת.
שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת
שָׁטְנוּ כָּךְ,
לֹא יוֹצְאִים וְלֹא נִבְלָעִים,
כְּאָדָם הָעוֹסֵק בַּעִיּוּן
וְשׁוֹכֵחַ לָקוּם.
הַדָּג הָלַךְ נֶגֶד הָרוּחַ,
בְּשֶׁקֶט כָּבֵד, בִּכְבִידוּת שֶׁל כַּוָּנָה,
וַאֲנַחְנוּ, עִם הָרוּחַ,
קַלִּים, נִסְחָפִים,
יוֹדְעִים לְאָן,
וְאֵינֶנּוּ יוֹדְעִים לָמָּה.
וְאִם תֹּאמַר: אֵין זֶה כֹּחַ,
אֵין זֶה גֹּדֶל,
בָּא רַב דִּימִי וְאָמַר:
דַּע מַהוּ מַעֲשֶה.
בְּעוֹד הַקּוּמְקוֹם מִתְחַמֵּם,
הַסְּפִינָה חָצְתָה שִׁשִּׁים פַּרְסָאוֹת.
וּבְעוֹד הַחֵץ בָּאֲוִיר,
הַדֶּרֶךְ כְּבָר הִשִּיגָה אוֹתוֹ.
כָּךְ הוּא הַמַּעֲשֶה:
אֵינוֹ מְדַבֵּר,
אֵינוֹ מַצְהִיר,
אֲבָל קוֹדֵם לְכָל מַחֲשָׁבָה
וְעוֹבֵר אוֹתָהּ.
וְאָמַר רַב אַשִׁי בְּשֶׁקֶט:
דַּע לְךָ,
זֶה הָיָה מִן הַקְּטַנִּים שֶׁבַּדָּגִים,
רַק שְׁנֵי סְנַפִּירִים לוֹ,
וּבְכָל זֹאת,
הוּא נוֹשֵא עָלָיו
יָמִים וְלֵילוֹת שֶׁל עוֹלָמוֹת.
כִּי לֹא הַגֹּדֶל מַכְרִיעַ,
אֶלָּא הַתְּנוּעָה.
לֹא הַיְּדִיעָה,
אֶלָּא הַהֲלִיכָה.
וּבֵין עִיּוּן לְמַעֲשֶה,
שָׁט הָאָדָם,
אִם יֵשׁ לוֹ סְנַפִּיר לְמַחֲשָׁבָה
וְסְנַפִּיר לַדֶּרֶךְ.


בֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ

אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חֲנָא:
פַּעַם הָלַכְנוּ בַּסְּפִינָה,
וְרָאִינוּ צִפּוֹר אַחַת,
קַרְסֻלֶּיהָ בַּמַּיִם,
וְרֹאשָׁהּ נוֹגֵעַ בַּשָּׁמַיִם.
וְאָמַרְנוּ בְּלִבֵּנוּ:
אֵין כָּאן עֹמֶק,
רַק מַיִם לְצִנּוּן הַגּוּף,
רַק צַעַד אֶחָד מֵהַסְּפִינָה
אֶל הַקַּלּוּת.
וְאָז יָצְאָה בַת קוֹל
מִבֵּין הָרוּחוֹת:
אַל תֵּרְדוּ לְשָׁם.
כִּי גַּרְזֶן נָפַל לְנַגָּר
שֶׁבַע שָׁנִים,
וְעוֹדֶנּוּ שָׁט
בְּתוֹךְ הַיָּם.
לֹא מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם עֲמֻקִּים,
אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהַזְּרָמִים
יוֹדְעִים לָשֵאת
כָּל מִי שֶׁמִּזְדַּמֵּן לָהֶם.
וְאָמַר רַב אַשִׁי בְּשֶׁקֶט:
זוֹ הַצִּפּוֹר,
זִיז שָדַי הִיא.
רַגְלֶיהָ נְעוּצוֹת בָּאֲדָמָה,
וְרֹאשָׁהּ קָשׁוּר בָּאֵל,
עוֹמֶדֶת בֵּין עוֹלָמוֹת
וְאֵינָהּ נוֹפֶלֶת.
וְאָנוּ לָמַדְנוּ:
מַה שֶּׁנִּרְאֶה רָדוּד
עָמוֹק מִכָּל מִדָּה,
וּמַה שֶּׁעוֹמֵד,
זָקוּק לְשֹׁרֶשׁ
וּלְרֹאשׁ
בְּאַחַת.
כִּי בֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ
אֵין מָקוֹם לַקְּפִיצָה,
רַק לַעֲמִידָה.
וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁיּוֹדֵעַ
שֶׁלֹּא כָּל מַיִם נוֹעָדִים לְרַחְצָה,
וְלֹא כָּל גֹּבַהּ,
מַזְמִין נְפִילָה.



מֵתֵי הַמִּדְבָּר

אָמַר לִי הַסּוֹחֵר:
בֹּא וְאַרְאֶה לְךָ
אֶת מֵתֵי הַמִּדְבָּר.
וְהָלַכְתִּי עִמּוֹ
אֶל מָקוֹם שֶׁהַזְּמַן
הִנִּיחַ אֶת נִשְׁמָתוֹ.
רָאִיתִי אוֹתָם,
פְּנֵיהֶם מְאִירִים
כְּשִׁכְרוּת קֹדֶשׁ,
שׁוֹכְבִים עַל גַּבָּם
כְּאִלּוּ נִרְדְּמוּ בְּתוֹךְ הַהַבְטָחָה.
אֶחָד שָׁכַב
וּבִרְכּוֹ זְקוּפָה,
וּמִתַּחְתֶּיהָ עָבַר
סוֹחֵר רוֹכֵב עַל גָּמָל,
וְרֹמַח בְּיָדוֹ,
וְלֹא נָגַע,
כְּאִלּוּ הַמָּוֶת
עוֹד שׁוֹמֵר מִדָּה.
וְלִבִּי לֹא נִשְׁמַע לַשֶּׁקֶט.
חָתַכְתִּי כְּנָף אַחַת
מִטַּלִּית תְּכֵלֶת,
רַק לִטְעֹם
מִן הַסּוֹד.
וְאָז,
הַבְּהֵמוֹת קָפְאוּ.
הַדֶּרֶךְ נֶאֶלְמָה.
הַמִּדְבָּר סָגַר אֶת פִּיו.
אָמַר לִי הַסּוֹחֵר:
הֲלָקַחְתָּ מֵהֶם דָּבָר?
הַחֲזִירֵהוּ.
קַבָּלָה הִיא בְּיָדֵינוּ:
מִי שֶׁנוֹטֵל מֵהַמֵּתִים,
אֵינוֹ מַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת.
וְהֶחֱזַרְתִּי.
וְשָׁב הַזְּמַן לִנְשֹׁם.
כְּשֶׁסִּפַּרְתִּי לַחֲכָמִים,
כָּעֲסוּ עָלַי:
לָמָּה נָגַעְתָּ
בְּמַה שֶּׁנֶּחְתַּם?
רָצִיתָ הַכְרָעָה?
הָיִיתָ סוֹפֵר חוּטִים,
לֹא גּוֹזֵל זִכְרוֹן.
וַאֲנִי יָדַעְתִּי בְּלִבִּי:
יֵשׁ סוֹדוֹת
שֶׁנִּתְּנוּ לִרְאוֹת,
וְלֹא לְגַעַת.
וְיֵשׁ קְדֻשָּׁה
שֶׁאֵינָהּ מְבַקֶּשֶׁת פְּסַק,
אֶלָּא כָּבוֹד.



הַר סִינַי, קוֹל שֶׁלֹּא נֶעֱנָה

אָמַר לִי הַסּוֹחֵר:
בֹּא וְאַרְאֶה לְךָ אֶת הַר סִינַי.
וְהָלַכְתִּי,
וְרָאִיתִי הַר שֶׁאֵינוֹ צוֹעֵק,
אֶלָּא מַקְשִׁיב.
וּסְבִיבוֹ, עַקְרָב עֲנָק,
עוֹמֵד כַּחֲמוֹר לָבָן,
שׁוֹמֵר אֶת הַסּוֹד
בֵּין אֶרֶץ לָאֵשׁ.
וּמִן הַדְּמָמָה
נִבְקְעָה בַּת קוֹל:
אוֹי לִי שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי,
וְעַכְשָׁו שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי,
מִי יָפֵר לִי?
וְהַהָר עָמַד,
וְהָעַקְרָב לֹא זָז,
וַאֲנִי שָׁתַקְתִּי.
כִּי מִי אָנֹכִי
לְהַתִּיר שְׁבוּעָה שֶׁל אֵל?
וּמִי אֲנִי
לְהָעֵז לַעֲנוֹת לַשָּׁמַיִם?
כְּשֶׁשַּׁבְתִּי לַחֲכָמִים
כָּעֲסוּ עָלַי:
לָמָּה לֹא אָמַרְתָּ,
מֻפָרָה לְךָ?
הֲלֹא לְכָךְ נִתְּנָה תּוֹרָה,
שֶׁאָדָם
יָעֵז לְהִתְיַצֵּב
מִנֶּגֶד לַשְּׁבוּעָה
בְּשֵׁם הָרַחֲמִים.
וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי:
שֶׁמָּא הַקּוֹל
הוּא קוֹל מַבּוּל עָתִיק,
שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְהַתִּיר.
וְהֵם אָמְרוּ:
אִם כֵּן, לָמָּה הָאוֹי?
וְאָז הֵבַנְתִּי:
שֶׁהַצַּעַר
אֵינוֹ עַל הַשְּׁבוּעָה,
אֶלָּא עַל הָאִלֵּם
שֶׁלֹּא אָמַר
מֻפָרָה לְךָ.
הַר סִינַי עוֹד עוֹמֵד,
מַקִּיף אוֹתוֹ פַּחַד וּקְדֻשָּׁה,
וּמְחַכֶּה
לְקוֹל שֶׁיַּעֲזֹר
לָאֵל
לְהִתְחָרֵט.



בְּלוּעֵי קֹרַח

אָמַר לִי הַסּוֹחֵר:
בֹּא וְאַרְאֶה לְךָ
אֶת מִי שֶׁנִּבְלְעוּ
מִפְּנֵי שֶׁבִּקְּשׁוּ לִבְרוֹא אֱמֶת אַחֶרֶת.
וְהָלַכְתִּי עִמּוֹ,
וְהָאָרֶץ לֹא הָיְתָה אֲדָמָה,
אֶלָּא פֶּה.
שְׁנֵי בְקָעִים נִפְעֲרוּ בָּהּ,
וְעָשָׁן עָלָה מֵעֳמָקֵּיהֶם,
כִּנְשָׁמָה שֶׁאֵינָהּ מוֹצֵאת מָנוֹחַ.
לָקַח גִּיזַת צֶמֶר,
הִרְטִיבָהּ בַּמַּיִם,
נָעַץ אוֹתָהּ בְּרֹאשׁ הָרוֹמַח
וְהִכְנִיסָהּ אֶל הַבֶּקַע.
כְּשֶׁהוֹצִיאָהּ,
הָיְתָה חֲרוּכָה,
כְּאִלּוּ הָאֵשׁ
זָכְרָה אוֹתָהּ לְעוֹלָם.
אָמַר לִי:
אֱמוֹר, מַה אַתָּה שׁוֹמֵעַ?
וְשָׁמַעְתִּי קוֹל
שֶׁאֵינוֹ נִשְׁחָק מִן הַזְּמַן:
מֹשֶׁה אֱמֶת,
וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת,
וַאֲנַחְנוּ,
בַּדָּאִים.
לֹא זַעַק,
אֶלָּא וִדּוּי,
לֹא כְּעֹנֶשׁ,
אֶלָּא כְּהַכָּרָה.
אָמַר לִי הַסּוֹחֵר:
כָּל שְׁלוֹשִׁים יוֹם
חוֹזֵר הַגֵּיהִנֹּם לְכָאן,
וְהֵם מִתְהַפְּכִים
כְּבָשָר בְּתוֹךְ סִיר,
לֹא לִשרֵפָה,
אֶלָּא לְבִשּׁוּל הָאֱמֶת.
וּבְכָל הִתְהַפְּכוּת
הַקּוֹל חוֹזֵר,
אֵינוֹ מִתְעַיֵּף,
אֵינוֹ מִתְקַצֵּר:
מֹשֶׁה אֱמֶת,
וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת,
וַאֲנַחְנוּ,
בַּדָּאִים.
וַאֲנִי הֵבַנְתִּי:
יֵשׁ מַחֲלוֹקֶת
שֶׁאֵינָהּ נִגְמֶרֶת בַּמָּוֶת,
וְיֵשׁ אֱמֶת
שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה מְגִנִּים.
כִּי מִתּוֹךְ הָאֵשׁ
עוֹלָה לָהּ הַהַכָּרָה,
וּמִתּוֹךְ הָאֲדָמָה הַפְּתוּחָה
עוֹלֶה קוֹל
שֶׁלֹּא נִבְלָע.