אחי, תשמע איזה קטע.
אני יושב על הספה,
בסבבה שלי.
השולחן מפוצץ בירות, פיצוחים,
רגליים על השולחן,
הכול מוכן לקלאסיקו.

ואז
במקום כדורגל,
תוקעים לי לפרצוף
את הזותי מהחדשות.

מעיפה את השיער,
חושבת שהיא על מסלול,
בול גרושתי.
אותו גלגול עיניים.
וצחוק קטן של "אני מעליך".

אני אומר לעצמי:
נו באמת.
נראה אותה מסתדרת עכשיו לבד,
שלושה ילדים,
בלי עזרה,
בלי גב.

ולא שאני איזה מציאה, כן?
בוא.
האמת?
הייתי חרא של בעל.
אם הייתי היא -
כבר מזמן הייתי עוזב אותי.

ברצלונה נגד ריאל.
המשחק כבר התחיל.
ושוב -
היא.
תקועה לי מול הפרצוף.

בחייאת ראבאק,
יש גבול!

פתאום, אחי.
אני מרגיש מוזר.
משהו לא מסתדר לי בעין.

זה בכלל לא ערוץ הספורט.

ובזמן שהיא מגלגלת עיניים וצוחקת
אני קולט שפספסתי את מסי
מגלגל את הכדור
לשער.

סססס'אוחתו העולם!!!

אבל אז נופל לי האסימון.
רגע, מסי כבר שנים
לא בברצלונה.

זה שידור חוזר!

תראה מה זה, אחי
גם כשאנחנו לא נשואים,
היא עדיין מצליחה
להפריע לי להנות מכדורגל.