היה היו צמד ידידים קרובים.
הם היו אורחים אחד בחתונה של השני, הסנדקים אחד בברית של
התינוק של השני - ועסקו ביחד בתחביב של שניהם: קריאת קומיקס.
יום אחד החליטו להקים חנות קומיקס, שיהיה משהו לנשמה וגם
לכיס.
"איך נקרא לחנות?" שאל המלא בין שניהם.
"אולי קומיקס וירקות?" שאל הרזה וחיוך עולה על פניו.
"לאאאאא, יש לי רעיון סאדיסטי בהרבה, שיבלבל לקוחות
פוטנציאליים: בוא נקרא לחנות חומוס ואנטריקוט!!!" גיחך
בזדוניות המלא.
עכשיו הם קנו שטח מעיריית תל-אביב, הזמינו קבלן ויצרו קשר עם
ספקים מחו"ל ומהארץ. החנות ממש החלה לקרום עור וגידים מול
עיניהם.
לא פעם נכנס לקוח רעב לחנות, שנקראה כאמור חומוס ואנטריקוט -
ושאל אם יוכל לאכול שם סטייק עסיסי.
"אין לנו אוכל", התפקע ברשעות הרזה, "אבל אולי תרצה חוברת של
ספיידרמן?..."
ככה זה עם בדיחה שיצאה משליטה...

(מוקדש בחום לרז, שנתן לי השראה)