דיאנה כהן / עדות |
והגוף עוד זוכר
איפה היית
אמור להיות
הזמן לא לימד אותי לשכוח
רק לשאת
הכמיהה היא חייתית
היא לא מתה יחד איתנו
היא מתרבה
מתלבשת על אנשים אחרים
ולא מתאימה לאף אחד
הזמן לא ריפא
הוא רק הפך אותי
למקדש סגור
בפנים
הקורבן עוד מונח
והעשן ממשיך לעלות
בלי אש
אם יש אהבה אחרי רצח
היא לא גאולה
היא עדות
ואני
העדה היחידה
הכמיהה לא מתה
היא שורדת
טפיל מדויק
מתלבשת על פנים זרות
ונושרת מהן
מיד
אני
עדה
שופטת
ותליינית
בגוף אחד
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|