אֲנִי מַשְׁפִּיל עֵינַי
אֶל שׁוּלֵי שימְלָתֵךְ,
כְּמוֹ תְּפִלָּה שֶׁיּוֹדַעַת
אֶת גְּבוּלָהּ.
הַמַּבָּט,
סוֹרֵר כְּגֶפֶן פְּרָאִית,
נִקְטָע בִּתְנוּעָה קַלָּה,
כְּאִלּוּ הָאֲוִיר עַצְמוֹ
הֵעֵז לְהַזְהִיר.
וְאָז שָׁמַעְתִּי אוֹתָךְ ,
לֹא בְּקוֹל,
אֶלָּא בַּלֵּב,
לַחַשׁ שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע
אֶלָּא לְמִי שֶׁכְּבָר קָרוֹב.
הַנַּח, אָמַרְתְּ,
לָעַפְעַפַּיִם לְעַפְעֵף,
קַלֵּי רַגְלַיִם כְּצִפֳּרִים
שֶׁאֵין לָהֶן קֵן
אֶלָּא הָרֶגַע.
וְהֵם יָרְדוּ,
לֹא בִּמְהִירוּת
אֶלָּא בְּיִרְאָה,
אֶל תַּחַת לְבוּשֵׁךְ,
אֶל מָקוֹם
שֶׁהַסּוֹד נוֹשֵׁם.
אֲדַרְתֵּךְ הִתְקַשְּׁטָה
בִּלְהָבוֹת,
לֹא אֵשׁ שֶׁל כִּלָּיוֹן,
אֶלָּא אוֹר שֶׁל קִרְבָה,
וּלְרֶגַע, רַק רֶגַע,
חַשְׁתִּיךְ בְּעוֹרָהּ
שֶׁל הַשָּׁעָה.
וּבִי בָּעֲרָה
הַתְּשׁוּקָה,
לֹא כְּסַעַר,
אֶלָּא כְּגַחֶלֶת חֲרֵשָׁה,
זוֹ שֶׁיּוֹדַעַת לְחַכּוֹת
וְאֵינָהּ מְבַקֶּשֶׁת רְשׁוּת.
וְכָךְ הָיִינוּ,
חֶרֶשׁ,
מֻתָּחִים
בֵּין מַבָּט לְאִפּוּק,
בֵּין אֵשׁ לִנְדָרִים
שֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ.
וּבְכָל זֹאת,
לֹא קָרָה דָּבָר.
רַק הָעוֹלָם
נָשַׁם אַחֶרֶת