מאיר אמוזיג / חרם |
הילדים לעגו לו:
"בן זונה"
"הומו".
הפנים בערו,
העיניים דמעו.
בהפסקות, לא שיחקו אתו,
"לך מכאן, יה מסריח!"
הידיים רעדו,
רצה להרביץ.
במקום זה רץ הביתה,
נעל את הדלת.
התיישב מול מראה.
והתחיל:
"זבל!"
"מניאק!"
"קוקסינל!"
"תמות!"
ועוד הרבה מילים
שאמרו לו
ובעיקר כאלה שלא
חזר על זה
שוב,
ושוב,
ושוב,
עד שהמילים שלהם לא הזיזו
וכבר לא היה מי שיפגע.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|