לא היה רעש,
לא היה דם, אך מאז,
אני קם כל בוקר,
לובש אותה תחבושת
על אותה שאלה:
למה דווקא אני?
ואני לא הצלחתי להבין
כל זאת,
ולא למדתי דבר,
ורק צעקתי ובכיתי ודיברתי,
ואמרתי: היי, אמת, אמת,
תצאי לאור!
אבל היא העדיפה
להישאר בצל.
פצע שאין לו סיפור מסודר, על סבל שאין לו סיבה שניתן להצביע
עליה,
ועל מאבק מתמשך לחלץ משמעות ממקום שבו אין משמעות נגישה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.