שָׁב מִנְּדוּדָיו,
אֶל קִירוֹת בֵּיתוֹ נֶחְלַץ
חָלַף בְּחֹם נְשִׁימַת שדוֹת
גִּלָּה נְהָרוֹת וְהִכָּה מַעֲרֻומֵּיהֵם

אַךְ לְבַסּוֹף שָׁב,
נִפֵּץ דַּלְתּוֹ וְנָס פְּנִימָה
לִרְחֹוץ אֶת פָּנָיו בְּמַיִם שְׁקוּפִים
כָּכָה לִשְׁכַּב בְּנִשְׁמָתוֹ הַמְּהַבְהֶבֶת

יָמִים אֲשֶׁר נָדַד בַּשְּׁבִילִים,
יִלְלַת כְּאֵבוֹ עַל זְרוֹעוֹת הַצּוּקִים,
צִינַּת מְעוּפוֹ נָגְעָה בְּמִצְחוֹ
כִּי הִרְחִיק בִּנְדֹוד

גֵּאוּתוֹ עָבְרָה בִּגְבוּל נַפְשׁוֹ
עַד לֹא יָכֹול לְרַגְלָיו וַיִּתְפָּרְקוּ,
יָמִים קָרְאָה נַפְשׁוֹ בַּמְּדַבְּרִים
בִּשְׁבִילִים לְבָנִים וּפְתַלְתַּלִּים

27/1/26  
© כָּל הַזְּכֻיּוֹת שְׁמוּרוֹת
   לְאֵלִי מִשְׁעָלִי