שם באנגלית The JLA Team
מבוא
הסדרה "צוות לעניין" נוצרה ע"י פרנק לופו וסטיבן ג'יי קאנל.
הצייד ממאדים נוצר ע"י הכותב ג'וזף שאמשון והמאייר ג'ו סרטה.
הג'וקר נוצר ע"י ביל פינגר, בוב קיין וג'רי רובינסון.
באטמן נוצר ע"י ביל פינגר ובוב קיין.
ג'ון סטוארט, הידוע כגרין לנטרן של תור הארד, נוצר בידי הכותב
דניס אוניל והמאייר ניל אדמס.
כל הסדרה הזו היא פאן פיקשן
אפגניסטן, אחד הבנקים, 2021
מצלמות הבנק קלטו את קולונל ג'ון "חניבעל" ג'ונס, מלווה
בלוטננט ברוס "פייס" ויין, סרג'נט ג'יי. אס בראקוס, קפטן
האולינג מאד ג'וקר - וארבעתם חמושים שדדו את הבנק...
מוקדם בבוקר, הגיעו שליחים חמושים לבסיס הצבאי בו ישנו ארבעתם,
העירו אותם - ואזקו אותם. השמש סנוורה אותם וראשם כאב, כך שהם
היו בנחיתות ברורה מול השופט אותם, הקולונל הקירח אלכסנדר
לות'ור.
חניבעל, איש בגיל העמידה, שבראשו כבר זרקה שיבה, נאנח למראה
האישומים. מצלמות הבנק היו ברורות עד כאב, אבל היה לו ברור
שהוא וידידיו חפים מפשע. כן, למרות המצלמות המרשיעות.
גם כשהכול נראה כמו שנראה, לחניבעל הייתה יכולת טלפאתית שאפשרה
לו לדעת ששותפיו לאישומים כלל לא היו אשמים. ולמרות שער השיבה,
כשהוא בין ידידים הוא נראה כמו שהוא באמת, ירוק וקירח לחלוטין.
למי שעדיין לא מבין, חניבעל היה משנה צורה ממאדים.
"אז מהי תשובתכם נוכח האישומים והראיות?",שאל לות'ור.
"לא אשמים!!!" ענו כאיש אחד.
כאן עלינו לדלג מספר חודשים לעתיד, בהם נערך המשפט - ולומר לכם
שהם יצאו במשפט הזה (הלא הוגן בכלל) אשמים.
חודש לאחר הטסתם חזרה לארה"ב וכליאתם במספר מתקני כליאה
צבאיים, התרכז ג'ון "חניבעל" ג'ונס והפך לבלתי נראה. הוא ברח
במהירות מהכלא, עד שהגיע למתקן הכליאה של ג'ון סטוארט בראקוס.
סמל בראקוס היה אחד מיני רבים לוחמים אפרו- אמריקאים אך בתור
לוחם בקבוצת הפקחים הירוקים היה יחיד במינו. נוסף לכל היה
צווארו עמוס שרשראות ואצבעות ידיו בטבעות (שרק אחת מהן ירוקה).
על ראשו הייתה תספורת מוהוק, כדי להראות שאסור להתעסק איתו.
חניבעל התרכז - והפך את עצמו לאמו הזקנה של ג'ון.
"ג'ון...", לחש לעברו, "זה אני חניבעל... אם שנינו נתרכז, אני
בראש שלי ואתה תתמקד בטבעת הפקח הירוק שלך, הקיר שכולא אותך
ייפול ושנינו נוכל לברוח..."
הטבעת זהרה בחושך שנוצר כששניהם התרכזו ומהר מאוד הטפטים שעל
הקיר התקלפו ברעש רב. גם הבטון רעד והתפורר ושניהם ברחו...
לאחר מכן, כשהגיעו לשערי מתקן הכליאה בו הוחזק ברוס ויין,
המתקן כבר היה הרוס והבאטמוביל, הטנדר האהוב על ברוס
המיליארדר, עצר לידם כשאלפרד פניוורת', יו"ר חבר המנהלים של
"תעשיות ויין", נוהג ברכב וברוס משועשע מהסיטואציה לידו.
הם עלו ביחד לטנדר - לתחנה הבאה: המתקן לחולי נפש מסוכנים
"ארקהם אסיילום"...
הוא עדיין זוכר כיצד התגייס לצבא - ואפגני אחד השליך אותו
מלמעלה למיכל מלא כימיקלים, תקרית שהפכה אותו ללבן בכל גופו,
עם שיער ירוק וחיוך אדום כדם.
מאז, קפטן האולינג מאד ג'וקר לא הפסיק לצחוק כצבוע, כשהוא רואה
את החיים כאבסורד, אך בדיוק כמו אלבר קאמי בוחר למרוד באבסורד
ולסייע לצדק כפי שהוא רואה אותו. האמרה האהובה עליו באה מרב
יהודי אחד, הרב שג"ר, שאמר "יהודי מאמין צריך להרוג כל יום את
האלוהים של יום אתמול".
ככה, המאמין אחראי על דמות האל שהוא כמעט תמיד פוגש בהווה,
או לפעמים לא פוגש בכלל.
"שששש", פנה ברוס אליו מחופש לרופא, במתקן הכליאה שלו,
"תהיה בשקט, זה אני ברוס, זו לא אחת מההזיות שלך... באתי לחלץ
אותך. אחרי שהתבדחתי קצת עם האחיות, הן משוכנעות שאני רופא
לגיטימי"
וכך ברחו ארבעתם, כשהם מחזירים את אלפרד לאחוזת ויין - ונמלטו
אל החופש, בתקווה לטהר את שמם...
(המשך יבוא...) | 