שם, במדבר המרוחק
בין קולות חזקים ואורות צבעי הקשת
בתוך השמש השורפת
הלכתי מעצמי
החלפתי צורה
מתתי כדי להתקלף
ולהיגאל מחדש

היה זה מקום של אובדן
ולא היה לי גוף
רק רוח נושאת נשמה זועקת
מיטלטלת בין חולות
זועקת
ואף אחד לא שמע

המרחק הזה
כבר מזמן החליף צבעים
נתן לי זמן להתפוגג, להתפצל
לתוך כל צל של זיכרון מאיים
והכאב הפך לאור שורף
הצלקות פתחו דלתות
אל עולם אחר, רחוק, מתוק
כואב

התקלפתי מכל מה שידעתי
כמו נשל הנחש שנשאר מאחור
כמו ציפור חסרת כנפיים
אך עם אותו רצון מייסר
לעוף
גבוה
לאהבה שאינה תלויה בגוף

שם במדבר המרוחק
מצאתי את עצמי מחדש
בלית ברירה
חיפשתי מקום
בו אפשר להחלים
בלי אישורים חיצוניים

רק מבט שמאמת את שתיקת הזמן.

כל מי שהייתי לפני
מת באותו היום


שם הייתי
עודני,

ועכשיו אני כאן.