|
הגעגוע נשאר חי
בעיני רוחי, רעדת איתי
בחטא של כמעט.
הכמיהה הזו אינה פראית
היא ממושמעת.
היא כורעת בחשכה
ידיה קשורות מאחורי גבה.
היא מחכה.
בעיני רוחי אנחנו רוקדים לאט
במקום שבו איש אינו יכול לראות אותנו.
אתה מפשיט אותי באמצעות היעדרות
מקלף אותי
בלי להרים אצבע.
מבקע אותי בכוח המחשבה בלבד
הכמיהה הזו אינה פראית
היא מסורה.
היא משאירה את האש נמוכה
כדי שתוכל להחזיק מעמד
כל הלילה...
אכזריות
כמה מעודן
הרגש להיות הרוסה לאט, בדממה
להתפרק באופן שיטתי
להימחק בהדרגה
רק בתוך המחשבה
שם אף אחד לא יכול לעצור אותנו. |
|
|
"מה אני אגיד
לך,אני לעולם לא
הולך להישאר
בצבא או לחתום
קבע..."
שאול מופז |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.