|
הגעגוע נשאר חי
בעיני רוחי, רעדת איתי
בחטא של כמעט.
הכמיהה הזו אינה פראית
היא ממושמעת.
היא כורעת בחשכה
ידיה קשורות מאחורי גבה.
היא מחכה.
בעיני רוחי אנחנו רוקדים לאט
במקום שבו איש אינו יכול לראות אותנו.
אתה מפשיט אותי באמצעות היעדרות
מקלף אותי
בלי להרים אצבע.
מבקע אותי בכוח המחשבה בלבד
הכמיהה הזו אינה פראית
היא מסורה.
היא משאירה את האש נמוכה
כדי שתוכל להחזיק מעמד
כל הלילה...
אכזריות
כמה מעודן
הרגש להיות הרוסה לאט, בדממה
להתפרק באופן שיטתי
להימחק בהדרגה
רק בתוך המחשבה
שם אף אחד לא יכול לעצור אותנו. |
|
|
ויביט אדני בעם
ויאר כי אלפי
מונין חטאיו
פשעיו ושחיתותו
וישלח עליהם
ביום ההוא את
החת האמורי
הפלשתי הבבלי
הטנאזי הפרמקי
ועוד כמה שמות
ששכחתי כבר
ויתבאס העם ביום
ההוא ויצעק אל
אדוני: יופי כי
בוגר הינך
ויצמיד כפותיו
אל אוזניו
וינפנף בלשוניו
אליהם
- תנ"ך 2000
הגירסה הלא
מצונזרת |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.